הגלריה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]] |
[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]] |
||
==נייר ועוד (Craft)== |
==נייר ועוד (Craft)== |
||
| − | [[תמונה: |
+ | [[תמונה:Anisa.jpg|thumb|300px|אניסה אשקר: אניסה, לא הכל שחור]] |
| − | [[תמונה:Talya_D.jpg|thumb|300px|טליה דבורי]] |
||
| − | [[תמונה:Meirav_S.jpg|thumb|300px|מירב סבירסקי]] |
||
| − | [[תמונה:yoav_B.jpg|thumb|300px|יואב בריל]] |
||
| − | [[תמונה:Adam_K_2012.jpg|thumb|200px|אדם קלדרון]] |
||
| − | ''' |
+ | '''31.3.2012''' |
| − | בשבת ה- |
+ | בשבת ה-31.3 תפתח בגלריה בבארי תערוכתה של '''אניסה אשקר''' "אניסה, לא הכל שחור".<br/> |
| + | בגלריה בבארי יוצגו צילומים מתוך מיצגיה של אניסה שעסקו בחלב ובקפה, יוקרנו עבודות וידיאו ותוצב עבודת קיר עם קפה על קיר הגלריה. הקפה הינו חומר אורגני, בצבע חום, שמסמל חזרה לאדמה ויוצר על הקיר טקסטורה של אדמה. בעבודותיה הקודמות עסקה אניסה בחומרים אורגניים כמו חלב, קפה, זפת, פיח וכותנה, שמהווים עבורה סמלים מטפוריים, ומאזכרים את שכונת ילדותה בעכו, ברבור.<br/> |
||
| − | התערוכה הקבוצתית של חמשת בני בארי: '''אדם קלדרון''', '''יואב בריל''', '''מרב סבירסקי''', '''יעל בן צבי''' ו'''טליה דבורי''' היא ארוע של ממש במושגי המקום. תענוג וגאוות יחידה בבנים שלנו שגדלו כאן והפכו ליוצרים בזכות עצמם. שלושת הראשונים הם [[תות|בני אותה כיתה]]! לכן נמהלת בתערוכה זו גם תחושה של סיפוק ואפילו קורטוב של נוסטלגיה.<br/> |
||
| + | שם התערוכה "'''אניסה, לא הכל שחור'''", מבוסס על משפט שאמא של אניסה נהגה לומר לה בילדותה, כשלקחה את בנותיה לבחור בגד לשמלה או חליפה. אניסה בחרה תמיד בבדים שחורים ואיכותיים, בעוד האם ניסתה לשכנע אותה לבחור בורוד או צבע "יפה" אחר. השם לתערוכה, כמו כל עבודותיה, נושא משמעות כפולה: החלב הלבן מסמל את הטוהר והנשיות (חלב אם), ואילו השחור של הקפה והזפת מסמלים את הגבריות הפראית הלא מתורבתת, שעל האישה להכניעה. הלבן הוא גם הישראלי האשכנזי הציוני, אותו היא מציגה כסמכות מעורערת ובלתי מיושבת, למול השחור שהוא הסטריאוטיפ התרבותי האתני של המקומי, השמי. האישה מיוצגת בעבודותיה כאם הגדולה של כולם, כאשה המדוזה, השדה והאלילה, וכאישה הקוראת בקפה(בעלת סגולות מאגיות). |
||
| − | המשותף לחמשת המציגים הוא העיסוק בנייר או בתכונות המאפיינות אותו של קלילות וראשוניות, לעיתים כמצע סופג ולעיתים כחומר לעבודה.<br/> |
||
| + | השחור הוא בחירה ערכית-פוליטית עבור אניסה, והלבן הוא הניסיון האובססיבי להיטהרות. |
||
| − | '''יעל בן צבי''', בוגרת שנקר, בוחרת את הנייר הלבן, הגולמי והראשוני לעבודותיה, שמקביל לדבריה לעיסוק המתמיד של אמה בתיעוד ושימור הארכיון המשפחתי. יעל חותכת בנייר בסכין יפני תמונות זעירות, דימויים שלקחה מאלבום התמונות המשפחתי. למרות שהדימויים לקוחים מהאלבום האישי, באופן מפתיע הם חופפים בדיוק לתמונות הישנות השמורות באלבומי המשפחה של כל אחד מאיתנו. נדמה כאילו היא בוראת זיכרון חדש שהצופה יוכל להזדהות איתו. פעולת החיתוך העדינה והמפורטת של כל תו בגוף ובפנים מלווה בחריטה של זיכרון, בשימורו בתודעה. 'קופסאות הזיכרונות' אשר אמורות לאפסן ולטמון בתוכן אוצר זיכרונות אישי הופכות לנחלתו של הצופה. יצירת הזיכרון מחליפה את פעולת ההיזכרות.<br/> |
||
| − | '''אדם קלדרון''' רואה בנייר ראשוניות, אך מצד שני גם עושר אינסופי. נייר לבן חלק מסמל התחלה חדשה וטהורה שזמנה קצוב עד הקמט הראשון שמצלק אותה לעד. בעבודה בנייר יש שחרור ואפשר להרוס ולהתחיל מחדש מכיוון שזהו חומר זול ופשוט. גם אדם עוסק בזיכרונות, בתמונות מה[[ארכיון בארי|ארכיון]] של הקיבוץ, תמונות ישנות וזיכרונות של אחרים. הוא מוצא את עצמו משוטט שעות ב[[ההיסטוריה חוזרת... בפורמט דיגיטלי|מאגרי השקופיות הסרוקות]] באתר של קיבוץ בארי. מביט בתמונות וממציא סיפורים. תחושה של זיכרונות ילדות ושדות ובוץ במגפיים. אדם נמצא בחיפוש מתמיד אחר התמונה שתנקז לתוכה את תמצית ההוויה הקיבוצית שאליה הוא תמיד שואף לחזור.<br/> |
||
| − | בתערוכה תופיע עבודה גדולה המתבססת על תצלומים ישנים: קבוצת נשים שעומדות בשורה ארוכה ומצטלמות עם בטן הריונית. גופן חשוף לעיני הצופים, בעוד ראשן מוסתר ע"י נייר אדום הגזור פסים פסים כוילון. פעולה זו שאדם מבצע יוצרת האחדה של כל הנשים ההרות וביטול המימד האישי של כל אחת מהן, העצמת תחושת היחד הקיבוצי והדרת מקום הפרט בו. צילומי הנשים ההרות, שהיו נהוגים פעם בקיבוצים, הקדימו את צילומי קבוצות התינוקות, ילדי הגן ובית הספר והנערים ובני ההכשרות...כל אלו תפסו מקום של כבוד באלבומים האישיים שלנו ובארכיון הקיבוצי.<br/> |
||
| − | '''טליה דבורי''', בוגרת "אורנים", עובדת כבר כמה שנים בטכניקת התחריט. חריטה עמוקה על לוח שמודפסת אל תוך הנייר הרך, הסופג. היא עוסקת בחלל הפה. העניין של טליה בפה התחיל מהצד הגופני והחושני שלו. מהשפתיים הבשרניות. בעקבות טיפולי השיניים שלה בשנים האחרונות, הפלטה, וזמינות החומר הצילומי (רנטגן), החלה לחשוף את הפגימות של השיניים, והגוף האנושי בכלל. החושני והנשי בעבודותיה התחלף בפגום ובכואב. |
||
| − | החיפוש שלה הוא אחר המפגש בין הגולגולת שלה לגולגולת של ארנבת. תחריטיה יוצאים מתחום הפה והשיניים והופכים ליצירות מופשטות, מינימליסטיות, קווים דקיקים שיוצרים חלל קסום. היא עובדת בטכניקה של תחריט צילומי, תצריב אקווטינטה ותחריט קו.<br/> |
||
| − | '''מרב סבירסקי''', בוגרת ביה"ס לתיאטרון חזותי והתואר השני בבצלאל, נוקטת בג'סטות פיסוליות החושפות באמצעות פעולה פשוטה את האפשרות התנועתית שקיימת בחומר היומיומי. בכדי לחוות אתם הקסם נדרש מבט מעמיק יותר אל תוך האובייקט המוכר. מרב הגיעה לאמנות הפלסטית מעולם המחול. מעסיקות אותה מחשבות על תנועה וחומר, על התנועתיות הקיימת בתוך האובייקט הנייח. עבודותיה הן קלילות ועדינות, מהחומרים הכי פשוטים, כמעט בלתי נראות.<br/> |
||
| − | על קיר הגלריה נעצה סיכות תפירה דקות שיוצרות דימוי של להקת ציפורים במעופה. בנישה ניצבת עבודה זעירה של דגל לבן המונע ברצף אינסופי ע"י מנגנון של שעון, מנפנף באניגמטיות את כניעתו.<br/> |
||
| − | '''יואב בריל''' סיים לימודי אנימציה בבצלאל. בתערוכה הוא יציג קליפ לשיר חדש של '''עמית ארז''' וה'''סיקרט סי''', להקה שפועלת בתל אביב ובה הוא מנגן על קלידים. הקליפ משלב אנימציה המוקרנת על צילום חי של הלהקה וצולם במהלך 2011 בגלריה של קיבוץ בארי, המקום הטבעי לארח את הקרנת הבכורה שלו. במהלך שירת הלהקה, מטיילת על קירות הגלריה לטאה ויער אפור הולך וצומח, עורב עובר במעופה וזאב מתגנב בין העצים. ברגע השיא מערבולת שוטפת את כל הפריים והופכת לעשן מתנופף ונמוג עד שנעלם. האווירה הפנטסטית משתלבת עם הסאונד והשירה. עבודות האנימציה של יואב וחבריו ניחנות גם הן בקלילות הקו ובגרפיות, למרות שהחומר שלהן אינו הנייר אלא מדיום דיגיטלי. |
||
זיוה ילין – אוצרת הגלריה בבארי |
זיוה ילין – אוצרת הגלריה בבארי |
||
| ⚫ | |||
| − | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
שישי - 9:00-13:00, 19:30-20:30, שבת - 11:30-14:30.<br/> |
שישי - 9:00-13:00, 19:30-20:30, שבת - 11:30-14:30.<br/> |
||
| − | או בתיאום מראש עם זיוה ילין |
+ | או בתיאום מראש עם זיוה ילין 054-7918049.<br/> |
| − | * [http://nowse.blogspot.com/2012/03/blog-post.html?spref=fb '''תמונות מהתערוכה בבלוג של נועה סלע'''] |
||
==תערוכות בעבר== |
==תערוכות בעבר== |
||
גרסה מ־05:48, 31 במרץ 2012
נייר ועוד (Craft)
31.3.2012
בשבת ה-31.3 תפתח בגלריה בבארי תערוכתה של אניסה אשקר "אניסה, לא הכל שחור".
בגלריה בבארי יוצגו צילומים מתוך מיצגיה של אניסה שעסקו בחלב ובקפה, יוקרנו עבודות וידיאו ותוצב עבודת קיר עם קפה על קיר הגלריה. הקפה הינו חומר אורגני, בצבע חום, שמסמל חזרה לאדמה ויוצר על הקיר טקסטורה של אדמה. בעבודותיה הקודמות עסקה אניסה בחומרים אורגניים כמו חלב, קפה, זפת, פיח וכותנה, שמהווים עבורה סמלים מטפוריים, ומאזכרים את שכונת ילדותה בעכו, ברבור.
שם התערוכה "אניסה, לא הכל שחור", מבוסס על משפט שאמא של אניסה נהגה לומר לה בילדותה, כשלקחה את בנותיה לבחור בגד לשמלה או חליפה. אניסה בחרה תמיד בבדים שחורים ואיכותיים, בעוד האם ניסתה לשכנע אותה לבחור בורוד או צבע "יפה" אחר. השם לתערוכה, כמו כל עבודותיה, נושא משמעות כפולה: החלב הלבן מסמל את הטוהר והנשיות (חלב אם), ואילו השחור של הקפה והזפת מסמלים את הגבריות הפראית הלא מתורבתת, שעל האישה להכניעה. הלבן הוא גם הישראלי האשכנזי הציוני, אותו היא מציגה כסמכות מעורערת ובלתי מיושבת, למול השחור שהוא הסטריאוטיפ התרבותי האתני של המקומי, השמי. האישה מיוצגת בעבודותיה כאם הגדולה של כולם, כאשה המדוזה, השדה והאלילה, וכאישה הקוראת בקפה(בעלת סגולות מאגיות).
השחור הוא בחירה ערכית-פוליטית עבור אניסה, והלבן הוא הניסיון האובססיבי להיטהרות.
זיוה ילין – אוצרת הגלריה בבארי
הפתיחה בשבת, 31.3.2012, מהשעה 11:30.
שיח גלריה בהשתתפות האמנית יתקיים בשעה 13:00.
שעות פתיחת הגלריה: חמישי - 17:00-19:00,
שישי - 9:00-13:00, 19:30-20:30, שבת - 11:30-14:30.
או בתיאום מראש עם זיוה ילין 054-7918049.
תערוכות בעבר
2008
- מיכל כרמון: על מבנים ואנשים - זיכרון קיבוצי, מרץ 2008
- לביא בן גל: שמונה עשרים ושמונה, מרץ 2008
- חיים גל און – אביב 2008, אפריל 2008
- אוסקר אבוש: דרך חברון מתחת לגשר, 2006, אפריל 2008
- מאיה ז"ק ורעיה ברוקנטל: בטון ומלט – על חזור, מאי 2008
- אלעד קופלר: ספינת השוטים, יוני 2008
- קרן גלר: מיצב וידיאו
- בוגרי אמנות מעלה הבשור 2008
- רגיעה, תערוכת אמני אשכול, חול המועד סוכות, 14.10.2008
- אדם קלדרון: דבורים, נובמבר 2008
- נעמי בריקמן וקוקן ארגון, דצמבר 2008
2009
- פתחו את השער – מאה שנים לקיבוץ, ינואר 2009
- ורד ואילי לוי: סט קומפלט, מרץ 2009
- ליאב מזרחי, מיכל ארז ומריקה היינץ הוק, אפריל 2009
- פולחן האש – כתובות אש ומפגני אש בקיבוץ, מאי 2009
- רועי דרסטין וירון אתר, יוני 2009
- בוגרי אמנות מעלה הבשור 2009, יולי 2009
- בוגרי המכללה האקדמית ספיר 2009, אוגוסט 2009
- אתי אברג'יל: מבנה שהיה או לא, ספטמבר 2009
- סופי ברזון: נסרין ומנאל מחמיד: הבל וקין, אוקטובר 2009
2010
- Elsewhere, מקום אחר, מרץ 2010
- סיגל נפתלי: "ארגז כלים", מאי 2010
- בוגרי אמנות נופי הבשור 2010, יולי 2010
- מאיה פסטרנק: עליה לארץ עוץ, אוגוסט 2010
- המקום שלי המקום שלך, ספטמבר 2010
- עתר גבע: צבע עבודה, אוקטובר 2010
- אורית ישי: "מספרי מזל", שחר מרקס: עבודות וידיאו, נובמבר 2010
- יוחנן דרוקר: "נופי", נעמה בוצר: "שכנה", דצמבר 2010
2011
- נטע שפירא: "כלאי רוח", רועי מנחם מרקוביץ: "עסקים כרגיל", ינואר 2011
- פגישת מחזור, פברואר 2011
- גליה אורי: שומרי הקבר; עדנה אוחנה: מנחה; גיא יצחקי: טרנספורמציה מספר 3, מרץ 2011
- שרון ליפשיץ: ״הקו והמעגל״; סיון גרוס: ״פועלת דור שלישי״, אפריל 2011
- אטואל בוחבוט ואורלי אמסלם, מאי 2011
- בוגרי מגמת האמנות בנופי הבשור 2011, יולי 2011
- דפנה ניסים - עיוני, אוגוסט 2011
- בן הגרי - לנו החירות, ספטמבר 2011
- משק - בית, אוקטובר 2011
- רוני ברות: חלון אחד, נובמבר 2011
- רגעים – סרטים קצרים מביה"ס לאמנויות הקול והמסך, מכללת ספיר, דצמבר 2011
2012