גליה אורי: שומרי הקבר; עדנה אוחנה: מנחה; גיא יצחקי: טרנספורמציה מספר 3
גליה אורי: שומרי הקבר; עדנה אוחנה: מנחה; גיא יצחקי: טרנספורמציה מספר 3
19.3.2011
בתערוכה הבאה, שתפתח ב-19.3, יציגו שלושה אמנים זה לצד זה, כשהחוט המחבר בין העבודות הוא המטמורפוזה הצורנית המשתלטת על הנושא.
גליה אורי תציג שלוש סדרות של עבודות על נייר: "שומרי הקבר", "מעטפות" ו"אמנון ותמר".
על אף השוני בין הסדרות ומרחקי הזמן ביניהן, שלושתן עוסקות בצורות ויזואליות ובקשר בינן לבין דברים חתומים, דברים שהם קרובים מאד, אך, במובן מסוים, שמורים ובלתי נגישים.
"מעטפות" (2009) - מקבץ של 9 אקוורלים מלבניים העשויים בצבע אחד – אולטרא סגול. באקוורלים חוזרת המעטפה כצורה וכרעיון המכיל "פנים וחוץ". לפעמים מופיעות השורות שבתוך המעטפה, לפעמים היא צורה סגורה ותכליתית ולפעמים היא חוץ, עד כדי נוף. "המעטפה", כמסמנת אפשרות לקשר וכאובייקט המקיים חוץ ופנים גם יחד, עניינה אותה.
"אמנון ותמר" (2009) – חמישה ציורי שחור לבן בעפרון, דיו וגואש. בציורים מופיע צמח אמנון ותמר במיכל פלסטיק, עציץ ט"ו בשבט, שעליו מדבקה עם שם. ההתבוננות הציורית בעציץ זה היוותה עבור האמנית הזדמנות כפולה: הזדמנות להגיע אל המילה הכתובה ולהכניסה לציור והזדמנות להתקרב אל ילד דרך שמו.
"שומרי הקבר" (2010-2011). סדרת אקוורלים כהים ובעלי פיגמנטציה רוויה שלה שני חלקים: בחלק הראשון התייחסה האמנית לאזור בתמונת המזבח של הצייר גרינוולד ("מזבח איזנהיים 1512-16), בו נראים החיילים הרומיים שהופקדו לשמור על קברו של ישו, מסתנוורים מאורו בעת שהוא קם לתחייה. החיילים המשוריינים נהדפו לאחור והפכו לצורות גראפיות סבילות, כמו חרקים שהתהפכו על גבם.
בחלק השני מתייחסת האמנית להקשר המקומי של גבול הדרום. מעבר לגבול – קרוב מאד, אך באופן בלתי נגיש, מתקיימת הוויה היכולה כל רגע לפרוץ. שומרי הגבול עצמם כבר הפכו לצורה.
בהמשך לעיסוקה באפשרות לקשר ולהתכתבות, בחרה גליה אורי לארח בתערוכתה אמנית נוספת, את עדנה אוחנה, ולבחון איתה את האפשרות לפעול יחד בחלל. תערוכותיהן נעשו תוך דיאלוג ותוך חשיבה משותפת.
עדנה אוחנה מציגה בתערוכה "מנחה" שני דימויים: "מצנח" - עבודת מיצב בה מתייחסת האמנית לארון הנמצא מעל הנישה בגלריה, לרוב סגור, ובתוכו נמצאת זרוע – מעין מתקן עליו היו מציבים פעם את מכונת ההקרנה הישנה. במקום זה מציבה עדנה מעין מצנח ממנו היא מושכת חוטים שקופים מסיליקון לרצפה, המסתיימים בתוך שלולית שעווה. דימוי נוסף הוא "שטיח" - שטיח העשוי משעווה יצוקה במקום, ועליו שדה של סוסים שמתו אחרי הקרב. שני הדימויים עוסקים בחוויה של סוף, התכלות והתאבנות.
עדנה אוחנה רואה ב"מנחה" הבעת תודה על האפשרות לתת לדימוי להתקיים במרחב וליצור דיאלוג עם חלל הגלריה ועם עבודותיה של גליה.
גיא יצחקי יקרין עבודת וידיאו שנעשתה במסגרת הפרויקט "אמנות-תעשייה" בשיתוף גלריית הקיבוץ והוצגה בקיבוץ נחשון במפעל "ארן אריזות". בוידיאו נראים עלים המעוותים ע"י מניפולציה דיגיטלית מצורתם המקורית לכדי צורות כמעט אבסטרקטיות.