הגלריה: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]] |
[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]] |
||
| + | בשישי ה-22.4 בשעה 19:30 נפתחה בגלריה בבארי תערוכתן של '''שרון ליפשיץ''' ו'''סיוון גרוס'''.<br/> |
||
| + | '''שרון ליפשיץ''' היא בת ניר עוז, שעזבה. אימה היא צלמת. בעבודת הוידיאו שלה "'''הקו והמעגל'''" מצולם טקס אשר מתרחש בחדר החושך, בו מדפיסות האם והבת תמונות המעוררות דו-שיח הבוחן את ההיסטוריה המשותפת שלהן, של המשפחה ושל הקיבוץ. במהלך הצילום, שארך כמה שבועות, הן הדפיסו סדרה של נגטיבים מהשנים 1959-1982. באותם שבועות בחדר החושך התקרבו האם והבת להבנת התפקיד שמילאה האידיאולוגיה בהיסטוריה האישית שלהן. הן חזרו לימי הילדות שבהם ניזונה ראיית העולם של הילדים מהחזון של ההורים, ובאותה שעה הייתה זו בשבילם מציאות שאין טבעית ממנה. בהמשך שרטטו את תבנית נקודות השבר של החלום ואת יופיין של הצורות הנוצרות מהן. הוידיאו כולו מצולם במבט מגבוה, כשהמצלמה ממוקמת מעל קערת המפתח ורק ידיהן של האם והבת נראות וקולן נשמע. בתוך הקערה מתהווה וצץ הדימוי בשחור לבן. כמו טקס מאגי, שחוזר על עצמו שוב ושוב, מחזירה אותנו שרון לנגטיבים הישנים, לסיפורים האישיים והמשפחתיים ולחדר החושך, רב הקסם.<br/> |
||
| + | לצד שרון ליפשיץ, בחלל הגדול, תציג '''סיוון גרוס''' את עבודתה "'''פועלת דור שלישי'''". נקודת המפגש של שרון ליפשיץ עם סיון גרוס עוברת דרך האידיאולוגיה הסוציאליסטית הפועלית, שמעסיקה את סיון. סיון גרוס נולדה בפתח תקווה וחיה בשיכון עובדים. היא מביאה את המודעות הפועלית שלה לאומנותה. ביצירתה היא הופכת בעצמה להיות פועלת חלוצה שבונה את הארץ. היא בונה מודלים ארכיטקטוניים של מעין שיכונים המבוססים על קוביות ומלבנים, על פי האדריכלות המודרנית באירופה שחדרה גם לארץ. לאחר הכרזת המדינה, בשנות החמישים, החלה בנייה מאסיבית של שיכוני עובדים בכל רחבי הארץ, שנראו כמלבנים המחולקים ליחידות דיור זהות. החברה הייתה אז ברובה ממעמד הפועלים והבנייה התאימה לתקופתה. בהמשך החלו לחדור "תוספות" על אותו המלבן, ככל שעלתה רמת החיים: החלו לסגור מרפסות, להוסיף מזגן, לבנות מחסנים... בניות לא חוקיות אלו, שפורצות את המלבן הראשוני ויוצרות צורות משונות בנוף הבנוי, הן אלו שמעניינות את סיון גרוס. ההתפשטות הפרטית לתוך החלל הציבורי, היא טוענת, היא מאוד ישראלית. אצלנו הכל בחוץ: האופניים, המחסן, הגינה, המרפסת שגולשת לשטח הציבורי...<br/> |
||
| + | על הקירות רישומים וקולאז'ים של פועלים ופועלות אנונימיים, המחזיקים בידם חפץ שמסמל את המקצוע שלהם. סיון גרוס לוקחת אותנו עשרות שנים לאחור, מחזירה אותנו לימי הזוהר של האידיאולוגיה הסוציאליסטית בארץ ושואלת מה קרה מאז.<br/> |
||
| + | בעוד שרון ליפשיץ, שחיה רחוק מעבר לים, חוזרת לרגע לקיבוץ, לבית בו גדלה, לברר שאלות מהותיות הנוגעות לילדותה במקום, שהושפעה מהאידיאולוגיה הקיבוצית הסוציאליסטית שהוריה האמינו בה, חוזרת סיון גרוס לאידיאולוגיה הפועלית שקיבלה בבית הוריה בעיר אותה היא רוצה לשחזר. בחלל הגלריה מתרחשת נקודת המפגש בין השתיים. מפגש שיש בו מן הנוסטלגי ומן הערכי ומעלה שאלות חברתיות סוציאליות לגבי ההווה בו אנו חיים. |
||
| + | '''הפתיחה החגיגית בשישי בערב (ליל שבת) ה-22.4 מהשעה 19:30'''.<br/> |
||
| − | ==גליה אורי: שומרי הקבר; עדנה אוחנה: מנחה; גיא יצחקי: טרנספורמציה מספר 3== |
||
| + | '''שיח גלריה''' בשעה 21:00.<br/> |
||
| − | |||
| ⚫ | |||
| − | '''19.3.2011''' |
||
| ⚫ | |||
| − | [[תמונה:Galia.jpg|thumb|350px|'''גליה אורי''': שומרי הקבר]] |
||
| − | [[תמונה:edna.jpg|thumb|220px|'''עדנה אוחנה''': מנחה]] |
||
| − | [[תמונה:Guy.jpg|thumb|300px|'''גיא יצחקי''': טרנספורמציה מספר 3]] |
||
| − | |||
| − | בתערוכה הבאה, שתפתח ב-19.3, יציגו שלושה אמנים זה לצד זה, כשהחוט המחבר בין העבודות הוא המטמורפוזה הצורנית המשתלטת על הנושא.<br/> |
||
| − | '''גליה אורי''' תציג שלוש סדרות של עבודות על נייר: "'''שומרי הקבר'''", "'''מעטפות'''" ו"'''אמנון ותמר'''".<br/> |
||
| − | על אף השוני בין הסדרות ומרחקי הזמן ביניהן, שלושתן עוסקות בצורות ויזואליות ובקשר בינן לבין דברים חתומים, דברים שהם קרובים מאד, אך, במובן מסוים, שמורים ובלתי נגישים.<br/> |
||
| − | "'''מעטפות'''" (2009) - מקבץ של 9 אקוורלים מלבניים העשויים בצבע אחד – אולטרא סגול. באקוורלים חוזרת המעטפה כצורה וכרעיון המכיל "פנים וחוץ". לפעמים מופיעות השורות שבתוך המעטפה, לפעמים היא צורה סגורה ותכליתית ולפעמים היא חוץ, עד כדי נוף. "המעטפה", כמסמנת אפשרות לקשר וכאובייקט המקיים חוץ ופנים גם יחד, עניינה אותה.<br/> |
||
| − | "'''אמנון ותמר'''" (2009) – חמישה ציורי שחור לבן בעפרון, דיו וגואש. בציורים מופיע צמח אמנון ותמר במיכל פלסטיק, עציץ ט"ו בשבט, שעליו מדבקה עם שם. ההתבוננות הציורית בעציץ זה היוותה עבור האמנית הזדמנות כפולה: הזדמנות להגיע אל המילה הכתובה ולהכניסה לציור והזדמנות להתקרב אל ילד דרך שמו.<br/> |
||
| − | "'''שומרי הקבר'''" (2010-2011). סדרת אקוורלים כהים ובעלי פיגמנטציה רוויה שלה שני חלקים: בחלק הראשון התייחסה האמנית לאזור בתמונת המזבח של הצייר גרינוולד ("מזבח איזנהיים 1512-16), בו נראים החיילים הרומיים שהופקדו לשמור על קברו של ישו, מסתנוורים מאורו בעת שהוא קם לתחייה. החיילים המשוריינים נהדפו לאחור והפכו לצורות גראפיות סבילות, כמו חרקים שהתהפכו על גבם.<br/> |
||
| − | בחלק השני מתייחסת האמנית להקשר המקומי של גבול הדרום. מעבר לגבול – קרוב מאד, אך באופן בלתי נגיש, מתקיימת הוויה היכולה כל רגע לפרוץ. שומרי הגבול עצמם כבר הפכו לצורה.<br/> |
||
| − | בהמשך לעיסוקה באפשרות לקשר ולהתכתבות, בחרה גליה אורי לארח בתערוכתה אמנית נוספת, את '''עדנה אוחנה''', ולבחון איתה את האפשרות לפעול יחד בחלל. תערוכותיהן נעשו תוך דיאלוג ותוך חשיבה משותפת.<br/> |
||
| − | עדנה אוחנה מציגה בתערוכה "'''מנחה'''" שני דימויים: "'''מצנח'''" - עבודת מיצב בה מתייחסת האמנית לארון הנמצא מעל הנישה בגלריה, לרוב סגור, ובתוכו נמצאת זרוע – מעין מתקן עליו היו מציבים פעם את מכונת ההקרנה הישנה. במקום זה מציבה עדנה מעין מצנח ממנו היא מושכת חוטים שקופים מסיליקון לרצפה, המסתיימים בתוך שלולית שעווה. דימוי נוסף הוא "'''שטיח'''" - שטיח העשוי משעווה יצוקה במקום, ועליו שדה של סוסים שמתו אחרי הקרב. שני הדימויים עוסקים בחוויה של סוף, התכלות והתאבנות.<br/> |
||
| − | עדנה אוחנה רואה ב"מנחה" הבעת תודה על האפשרות לתת לדימוי להתקיים במרחב וליצור דיאלוג עם חלל הגלריה ועם עבודותיה של גליה.<br/> |
||
| − | '''גיא יצחקי''' יקרין עבודת וידיאו שנעשתה במסגרת הפרויקט "'''אמנות-תעשייה'''" בשיתוף גלריית הקיבוץ והוצגה בקיבוץ נחשון במפעל "ארן אריזות". בוידיאו נראים עלים המעוותים ע"י מניפולציה דיגיטלית מצורתם המקורית לכדי צורות כמעט אבסטרקטיות.<br/> |
||
| − | |||
| − | '''התערוכה תפתח בשבת ה-19.3.2011 מהשעה 11:30.'''<br/> |
||
| − | שיחה עם האמנים תתקיים בשעה 13:00.<br/> |
||
| − | הנעילה ב-9.4.2011 |
||
| − | <br/> |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| − | |||
==תערוכות בעבר== |
==תערוכות בעבר== |
||
גרסה מ־15:22, 25 באפריל 2011
בשישי ה-22.4 בשעה 19:30 נפתחה בגלריה בבארי תערוכתן של שרון ליפשיץ וסיוון גרוס.
שרון ליפשיץ היא בת ניר עוז, שעזבה. אימה היא צלמת. בעבודת הוידיאו שלה "הקו והמעגל" מצולם טקס אשר מתרחש בחדר החושך, בו מדפיסות האם והבת תמונות המעוררות דו-שיח הבוחן את ההיסטוריה המשותפת שלהן, של המשפחה ושל הקיבוץ. במהלך הצילום, שארך כמה שבועות, הן הדפיסו סדרה של נגטיבים מהשנים 1959-1982. באותם שבועות בחדר החושך התקרבו האם והבת להבנת התפקיד שמילאה האידיאולוגיה בהיסטוריה האישית שלהן. הן חזרו לימי הילדות שבהם ניזונה ראיית העולם של הילדים מהחזון של ההורים, ובאותה שעה הייתה זו בשבילם מציאות שאין טבעית ממנה. בהמשך שרטטו את תבנית נקודות השבר של החלום ואת יופיין של הצורות הנוצרות מהן. הוידיאו כולו מצולם במבט מגבוה, כשהמצלמה ממוקמת מעל קערת המפתח ורק ידיהן של האם והבת נראות וקולן נשמע. בתוך הקערה מתהווה וצץ הדימוי בשחור לבן. כמו טקס מאגי, שחוזר על עצמו שוב ושוב, מחזירה אותנו שרון לנגטיבים הישנים, לסיפורים האישיים והמשפחתיים ולחדר החושך, רב הקסם.
לצד שרון ליפשיץ, בחלל הגדול, תציג סיוון גרוס את עבודתה "פועלת דור שלישי". נקודת המפגש של שרון ליפשיץ עם סיון גרוס עוברת דרך האידיאולוגיה הסוציאליסטית הפועלית, שמעסיקה את סיון. סיון גרוס נולדה בפתח תקווה וחיה בשיכון עובדים. היא מביאה את המודעות הפועלית שלה לאומנותה. ביצירתה היא הופכת בעצמה להיות פועלת חלוצה שבונה את הארץ. היא בונה מודלים ארכיטקטוניים של מעין שיכונים המבוססים על קוביות ומלבנים, על פי האדריכלות המודרנית באירופה שחדרה גם לארץ. לאחר הכרזת המדינה, בשנות החמישים, החלה בנייה מאסיבית של שיכוני עובדים בכל רחבי הארץ, שנראו כמלבנים המחולקים ליחידות דיור זהות. החברה הייתה אז ברובה ממעמד הפועלים והבנייה התאימה לתקופתה. בהמשך החלו לחדור "תוספות" על אותו המלבן, ככל שעלתה רמת החיים: החלו לסגור מרפסות, להוסיף מזגן, לבנות מחסנים... בניות לא חוקיות אלו, שפורצות את המלבן הראשוני ויוצרות צורות משונות בנוף הבנוי, הן אלו שמעניינות את סיון גרוס. ההתפשטות הפרטית לתוך החלל הציבורי, היא טוענת, היא מאוד ישראלית. אצלנו הכל בחוץ: האופניים, המחסן, הגינה, המרפסת שגולשת לשטח הציבורי...
על הקירות רישומים וקולאז'ים של פועלים ופועלות אנונימיים, המחזיקים בידם חפץ שמסמל את המקצוע שלהם. סיון גרוס לוקחת אותנו עשרות שנים לאחור, מחזירה אותנו לימי הזוהר של האידיאולוגיה הסוציאליסטית בארץ ושואלת מה קרה מאז.
בעוד שרון ליפשיץ, שחיה רחוק מעבר לים, חוזרת לרגע לקיבוץ, לבית בו גדלה, לברר שאלות מהותיות הנוגעות לילדותה במקום, שהושפעה מהאידיאולוגיה הקיבוצית הסוציאליסטית שהוריה האמינו בה, חוזרת סיון גרוס לאידיאולוגיה הפועלית שקיבלה בבית הוריה בעיר אותה היא רוצה לשחזר. בחלל הגלריה מתרחשת נקודת המפגש בין השתיים. מפגש שיש בו מן הנוסטלגי ומן הערכי ומעלה שאלות חברתיות סוציאליות לגבי ההווה בו אנו חיים.
הפתיחה החגיגית בשישי בערב (ליל שבת) ה-22.4 מהשעה 19:30.
שיח גלריה בשעה 21:00.
שעות פתיחת הגלריה: חמישי - 17:00-19:00, שישי - 9:00-13:00, 19:30-20:30,
שבת - 11:30-14:30 או בתיאום מראש עם זיוה ילין 054-7918049
תערוכות בעבר
2008
- מיכל כרמון: על מבנים ואנשים - זיכרון קיבוצי, מרץ 2008
- לביא בן גל: שמונה עשרים ושמונה, מרץ 2008
- חיים גל און – אביב 2008, אפריל 2008
- אוסקר אבוש: דרך חברון מתחת לגשר, 2006, אפריל 2008
- מאיה ז"ק ורעיה ברוקנטל: בטון ומלט – על חזור, מאי 2008
- אלעד קופלר: ספינת השוטים, יוני 2008
- קרן גלר: מיצב וידיאו
- בוגרי אמנות מעלה הבשור 2008
- רגיעה, תערוכת אמני אשכול, חול המועד סוכות, 14.10.2008
- אדם קלדרון: דבורים, נובמבר 2008
- נעמי בריקמן וקוקן ארגון, דצמבר 2008
2009
- פתחו את השער – מאה שנים לקיבוץ, ינואר 2009
- ורד ואילי לוי: סט קומפלט, מרץ 2009
- ליאב מזרחי, מיכל ארז ומריקה היינץ הוק, אפריל 2009
- פולחן האש – כתובות אש ומפגני אש בקיבוץ, מאי 2009
- רועי דרסטין וירון אתר, יוני 2009
- בוגרי אמנות מעלה הבשור 2009, יולי 2009
- בוגרי המכללה האקדמית ספיר 2009, אוגוסט 2009
- אתי אברג'יל: מבנה שהיה או לא, ספטמבר 2009
- סופי ברזון: נסרין ומנאל מחמיד: הבל וקין, אוקטובר 2009
2010
- Elsewhere, מקום אחר, מרץ 2010
- סיגל נפתלי: "ארגז כלים", מאי 2010
- בוגרי אמנות נופי הבשור 2010, יולי 2010
- מאיה פסטרנק: עליה לארץ עוץ, אוגוסט 2010
- המקום שלי המקום שלך, ספטמבר 2010
- עתר גבע: צבע עבודה, אוקטובר 2010
- אורית ישי: "מספרי מזל", שחר מרקס: עבודות וידיאו, נובמבר 2010
- יוחנן דרוקר: "נופי", נעמה בוצר: "שכנה", דצמבר 2010
2011
- נטע שפירא: "כלאי רוח", רועי מנחם מרקוביץ: "עסקים כרגיל", ינואר 2011
- פגישת מחזור, פברואר 2011