הגלריה: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]] |
[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]] |
||
| + | =="פגישת מחזור"== |
||
| − | ==נטע שפירא: "כלאי רוח", רועי מנחם מרקוביץ: "עסקים כרגיל"== |
||
| − | ''' |
+ | '''19.2.2010–12.3.2011''' |
[[תמונה:N_Shapira.jpg|thumb|400px|'''נטע שפירא:''' כלאי רוח]] |
[[תמונה:N_Shapira.jpg|thumb|400px|'''נטע שפירא:''' כלאי רוח]] |
||
[[תמונה:R_Markoviz.jpg|thumb|400px|'''רועי מנחם מרקוביץ:''' עסקים כרגיל]] |
[[תמונה:R_Markoviz.jpg|thumb|400px|'''רועי מנחם מרקוביץ:''' עסקים כרגיל]] |
||
| + | בשבת ה-19.2 תפתח בגלריה בבארי התערוכה הקבוצתית "פגישת מחזור". הפגישה היא של קבוצת אמנים בוגרי המדרשה שסיימו לימודיהם ביוני 1987, לפני כ-23 שנים. במחזור הזה למדנו יחד עצמונה הרפזי ואני , אוצרת הגלריה בבארי. יוזמתה של עצמונה, ששמרה על קשרים עם מרבית האמנים, הביאה למפגש המחודש כאן, בגלריה בבארי.<br/> |
||
| − | בשבת ה-22.1.2011 תפתח תערוכתם של נטע שפירא ורועי מנחם מרקוביץ בגלריה בבארי.<br/> |
||
| + | המפגש בחלוף שנים כה רבות, מאפשר עצירה לרגע מהזרימה האינסופית של החיים והתבוננות בנקודת הזמן הנוכחית על המקום של כל אחד מאיתנו. מה עשינו בזמן שחלף, אילו בחירות עשה כל אמן עם עצמו, לאילו כיוונים התפתח והיכן אנו עומדים היום.<br/> |
||
| − | '''נטע שפירא''' יציג בחלל הגדול את תערוכתו "'''כלאי רוח'''" - מבנים שתכליתם חידה, שאינם יכולים לתפוס דבר: מחד תופסים בתוכם עולם, ומאידך נמצאים בתוך עולם.<br/> |
||
| + | חשבון נפש קטן? אולי. ואולי גם סתם שמחת המפגש בחלוף השנים והניסיון האנושי להביט באחר ולראות בו את זה שאתה זוכר שהיה, קצת כמו להביט במראה ולשאול – גם אני השתניתי כך? מה נשאר ומה אתה זוכר מהבחורה הצעירה שהייתי אז? מה רואים בציורים?<br/> |
||
| − | הצלם נטע שפירא פועל בתוך עולם שלא ניתן לתפוס אותו, ובתוכו מייצר פעולה קטנה ומשנית. העולם שהוא פועל בתוכו נמצא תמיד בשוליים שיש בהם הרבה יופי, משהו מהחצר האחורית, הלא מטופחת, מקומות שהתרבות עדיין לא נגעה בהם, או שיש בהם שיירים לא מאורגנים.<br/> |
||
| + | '''חיים גל און''' תמיד היה הצייר הריאליסטי שבינינו. מאז סוף שנות התשעים הוא עוסק בציור פורטרטים. עד 2007 שימשה לו דמותו שלו כדמות המרכזית בציור. מאז 2008 החל לצייר פורטרטים של שלוש דמויות אמיתיות וקרובות אליו: דרור, איגור ואמא שלו. לדמויות מתחבר תמיד בעל חיים המארח להן חברה. בתערוכה יציג חיים את דמותו של דרור, חברו הטוב, בלוויית העורב.<br/> |
||
| − | המבנה המוקם באותו חלל מנסה לתפוס משהו – ניסיון פתטי שנועד לכישלון מראש, כמו הניסיון לתפוס רוח. הארעיות וחוסר התכליתיות הן שמאפיינות אותו.<br/> |
||
| + | '''מוש קאשי''' הוא האמן המוכר והמצליח שבחבורה. בתערוכה זו יציג 2 עבודות מתוך מחזור עבודות גדול שנוצרו בשנים האחרונות שעיקרו הוא המרחב, האור והחושך בגילומיו השונים. אפלולית מעבה היער המצויר עד אחרון ענפיו וזרדיו לא מסמן מקום קונקרטי אלא מתחוור כנושא מרחב מנטלי ואף גופני סמוי. כך גם הצל הירוק הנמתח מקצה לקצה, שוליו מטושטשים, הזויים, כאילו מצויים בתנועה מתמדת. תמצית ההוויה הציורית של מוש בשנים האחרונות היא הצמצום החריף הנושא עושר ויזואלי ומטאפורי רחב.<br/> |
||
| − | הצילומים מצולמים חלקם במצלמת פלאפון ומפותחים בטכניקות הדפסה שתורמות לאווירה המיוחדת שלהם.<br/> |
||
| + | '''יפעת פריד''' מנסה בציוריה למזג בין הפכים מבחינה תכנית וחזותית: בין הרך לקשה, בין העצוב לשמח, בין שמיים לארץ. בשנים האחרונות ציירה ורדים גדולי מימדים. עלי הורדים מתחברים ונכנסים זה בזה בדרכים מגוונות ומרתקות, הם יכולים ליצור מפגש בין מתקתקות קיטשית לבין מועקה וכאב. היא התחילה לצייר אותם לאחר המוות הטראומטי של בנה. לעיתים היא מציירת את הורדים בצבעי חול המדבר היבש והצחיח של רביבים.<br/> |
||
| − | '''רועי מנחם מרקוביץ''' יציג את תערוכתו "'''עסקים כרגיל'''" בחדר ההקרנה.<br/> |
||
| + | '''דניאל ארליך''' למעלה מעשר שנים עוסק בבימוי אופרות. גם בציוריו דומה שהדמויות לכודות בתוך סצנה אופראית, קפואות בעולמן השטוח התחום בקונטור כתפאורה. ברוב הציורים-הסצנות מתומצת רגע קודר, שבניגוד לתוכן , מצויר בצבעוניות עזה ותיאטרלית. עבודות אלה צוירו לפני 4-5 שנים, בפרץ יצירה, בעקבות מות אביו, ואכן קיים בהן העיסוק במוות.<br/> |
||
| − | מתחת לפני השטח מחכה כוח עצום הממתין לכלות את הנורמאלי והנוח. בסרטונים הקצרים מתוארת אווירת ה"עסקים כרגיל" כממגנטת אליה אנרגיות טרור והפרעה.<br/> |
||
| + | '''עצמונה הרפזי''' בסדרת העבודות הנוכחית "עלה ביער" הפורמט הוא מאורך וצר ובתחתיתו קשור הבד באופן גופני פאלי. על הבדים מצויר מעין יער אקספרסיבי לירי, כשלמטה בתחתית מצויר עלה, זר ליער, המביא איתו זיכרון ילדות ואזכור לזר כלה.<br/> |
||
| − | בסרטים הקצרים מתואר הרגע היומיומי של האדם החופשי, התר בפסטורליות אורבאנית אחר פינת רחוב ארעית שהופכת לנקודת הפתיחה של ההרס, וקורסת אל תוך עצמה. |
||
| + | '''אורית פרנקל''' בעבודותיה רושמת וצורבת פרוסות גזעי עץ שנפלו בסערה או נמצאו שכוחים בגינה תל אביבית זנוחה, או בקרן רחוב. העבודות עוסקות בתנשמת שבאדם, בהיבטים שונים שלה, ומגשרות בין העכשיו לקדום, בין החייתי והעצמתי לבין המבוית, הנכנע והנרמס.<br/> |
||
| − | כך למשל מזרקה תמימה מוחצת (ומרטיבה) את שולחנות וכיסאות המסעדה.<br/> |
||
| + | '''זיוה ילין''' בעבר עסקה בנושא הלינה המשותפת, שומרות הלילה, זיכרונות מגן כלנית וסיפור "הבובה זיוה" שליווה אותה והפך לאלתר אגו שלה ובא לידי ביטוי בציוריה האדומים. כיום מציירת סדרה של ציורי נוף רחבי ידיים, נופי ילדותה הצבועים באדום עז של געגוע ותחושת שייכות ואהבה למקום, שיש בו רק דרך מתפתלת, אדמה צמאה, שמיים וברוש באופק.<br/> |
||
| − | היעד - מקומות בילוי ותיירות. החומרים - מכל הבא ליד.<br/> |
||
| − | שני האמנים, כל אחד בדרכו, תופסים בפריים שלהם את השולי והיומיומי, אך בעוד נטע שפירא מעצים את תחושת הארעיות וחוסר התכליתיות במפגש של המבנה, הגוף הזר, עם העולם, מייצר רועי מרקוביץ באופן מלאכותי את אותן סביבות תמימות למראה, פסטוראליות ויומיומיות ומביא אותן למצב של קריסה והרס עצמי, שיש בהן מן המטריד והמאיים.<br/> |
||
'''פתיחה בשבת ה-22.1.2011 מהשעה 11:30.'''<br/> |
'''פתיחה בשבת ה-22.1.2011 מהשעה 11:30.'''<br/> |
||
גרסה מ־07:14, 18 בפברואר 2011
"פגישת מחזור"
19.2.2010–12.3.2011
בשבת ה-19.2 תפתח בגלריה בבארי התערוכה הקבוצתית "פגישת מחזור". הפגישה היא של קבוצת אמנים בוגרי המדרשה שסיימו לימודיהם ביוני 1987, לפני כ-23 שנים. במחזור הזה למדנו יחד עצמונה הרפזי ואני , אוצרת הגלריה בבארי. יוזמתה של עצמונה, ששמרה על קשרים עם מרבית האמנים, הביאה למפגש המחודש כאן, בגלריה בבארי.
המפגש בחלוף שנים כה רבות, מאפשר עצירה לרגע מהזרימה האינסופית של החיים והתבוננות בנקודת הזמן הנוכחית על המקום של כל אחד מאיתנו. מה עשינו בזמן שחלף, אילו בחירות עשה כל אמן עם עצמו, לאילו כיוונים התפתח והיכן אנו עומדים היום.
חשבון נפש קטן? אולי. ואולי גם סתם שמחת המפגש בחלוף השנים והניסיון האנושי להביט באחר ולראות בו את זה שאתה זוכר שהיה, קצת כמו להביט במראה ולשאול – גם אני השתניתי כך? מה נשאר ומה אתה זוכר מהבחורה הצעירה שהייתי אז? מה רואים בציורים?
חיים גל און תמיד היה הצייר הריאליסטי שבינינו. מאז סוף שנות התשעים הוא עוסק בציור פורטרטים. עד 2007 שימשה לו דמותו שלו כדמות המרכזית בציור. מאז 2008 החל לצייר פורטרטים של שלוש דמויות אמיתיות וקרובות אליו: דרור, איגור ואמא שלו. לדמויות מתחבר תמיד בעל חיים המארח להן חברה. בתערוכה יציג חיים את דמותו של דרור, חברו הטוב, בלוויית העורב.
מוש קאשי הוא האמן המוכר והמצליח שבחבורה. בתערוכה זו יציג 2 עבודות מתוך מחזור עבודות גדול שנוצרו בשנים האחרונות שעיקרו הוא המרחב, האור והחושך בגילומיו השונים. אפלולית מעבה היער המצויר עד אחרון ענפיו וזרדיו לא מסמן מקום קונקרטי אלא מתחוור כנושא מרחב מנטלי ואף גופני סמוי. כך גם הצל הירוק הנמתח מקצה לקצה, שוליו מטושטשים, הזויים, כאילו מצויים בתנועה מתמדת. תמצית ההוויה הציורית של מוש בשנים האחרונות היא הצמצום החריף הנושא עושר ויזואלי ומטאפורי רחב.
יפעת פריד מנסה בציוריה למזג בין הפכים מבחינה תכנית וחזותית: בין הרך לקשה, בין העצוב לשמח, בין שמיים לארץ. בשנים האחרונות ציירה ורדים גדולי מימדים. עלי הורדים מתחברים ונכנסים זה בזה בדרכים מגוונות ומרתקות, הם יכולים ליצור מפגש בין מתקתקות קיטשית לבין מועקה וכאב. היא התחילה לצייר אותם לאחר המוות הטראומטי של בנה. לעיתים היא מציירת את הורדים בצבעי חול המדבר היבש והצחיח של רביבים.
דניאל ארליך למעלה מעשר שנים עוסק בבימוי אופרות. גם בציוריו דומה שהדמויות לכודות בתוך סצנה אופראית, קפואות בעולמן השטוח התחום בקונטור כתפאורה. ברוב הציורים-הסצנות מתומצת רגע קודר, שבניגוד לתוכן , מצויר בצבעוניות עזה ותיאטרלית. עבודות אלה צוירו לפני 4-5 שנים, בפרץ יצירה, בעקבות מות אביו, ואכן קיים בהן העיסוק במוות.
עצמונה הרפזי בסדרת העבודות הנוכחית "עלה ביער" הפורמט הוא מאורך וצר ובתחתיתו קשור הבד באופן גופני פאלי. על הבדים מצויר מעין יער אקספרסיבי לירי, כשלמטה בתחתית מצויר עלה, זר ליער, המביא איתו זיכרון ילדות ואזכור לזר כלה.
אורית פרנקל בעבודותיה רושמת וצורבת פרוסות גזעי עץ שנפלו בסערה או נמצאו שכוחים בגינה תל אביבית זנוחה, או בקרן רחוב. העבודות עוסקות בתנשמת שבאדם, בהיבטים שונים שלה, ומגשרות בין העכשיו לקדום, בין החייתי והעצמתי לבין המבוית, הנכנע והנרמס.
זיוה ילין בעבר עסקה בנושא הלינה המשותפת, שומרות הלילה, זיכרונות מגן כלנית וסיפור "הבובה זיוה" שליווה אותה והפך לאלתר אגו שלה ובא לידי ביטוי בציוריה האדומים. כיום מציירת סדרה של ציורי נוף רחבי ידיים, נופי ילדותה הצבועים באדום עז של געגוע ותחושת שייכות ואהבה למקום, שיש בו רק דרך מתפתלת, אדמה צמאה, שמיים וברוש באופק.
פתיחה בשבת ה-22.1.2011 מהשעה 11:30.
שיח גלריה עם האמנים יערך בשעה 13:00.
שעות הפתיחה: חמישי – 17:00-19:00, שישי – 9:00-13:00, 19:30-20:30
שבת – 11:30-14:30 או בתאום מראש עם זיוה ילין 054-7918049
תערוכות בעבר
2008
- מיכל כרמון: על מבנים ואנשים - זיכרון קיבוצי, מרץ 2008
- לביא בן גל: שמונה עשרים ושמונה, מרץ 2008
- חיים גל און – אביב 2008, אפריל 2008
- אוסקר אבוש: דרך חברון מתחת לגשר, 2006, אפריל 2008
- מאיה ז"ק ורעיה ברוקנטל: בטון ומלט – על חזור, מאי 2008
- אלעד קופלר: ספינת השוטים, יוני 2008
- קרן גלר: מיצב וידיאו
- בוגרי אמנות מעלה הבשור 2008
- רגיעה, תערוכת אמני אשכול, חול המועד סוכות, 14.10.2008
- אדם קלדרון: דבורים, נובמבר 2008
- נעמי בריקמן וקוקן ארגון, דצמבר 2008
2009
- פתחו את השער – מאה שנים לקיבוץ, ינואר 2009
- ורד ואילי לוי: סט קומפלט, מרץ 2009
- ליאב מזרחי, מיכל ארז ומריקה היינץ הוק, אפריל 2009
- פולחן האש – כתובות אש ומפגני אש בקיבוץ, מאי 2009
- רועי דרסטין וירון אתר, יוני 2009
- בוגרי אמנות מעלה הבשור 2009, יולי 2009
- בוגרי המכללה האקדמית ספיר 2009, אוגוסט 2009
- אתי אברג'יל: מבנה שהיה או לא, ספטמבר 2009
- סופי ברזון: נסרין ומנאל מחמיד: הבל וקין, אוקטובר 2009
2010
- Elsewhere, מקום אחר, מרץ 2010
- סיגל נפתלי: "ארגז כלים", מאי 2010
- בוגרי אמנות נופי הבשור 2010, יולי 2010
- מאיה פסטרנק: עליה לארץ עוץ, אוגוסט 2010
- המקום שלי המקום שלך, ספטמבר 2010
- עתר גבע: צבע עבודה, אוקטובר 2010
- אורית ישי: "מספרי מזל", שחר מרקס: עבודות וידיאו, נובמבר 2010
- יוחנן דרוקר: "נופי", נעמה בוצר: "שכנה", דצמבר 2010