הגלריה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך Wikibbutz
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 1: שורה 1:
 
[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]]
 
[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]]
   
=="צבע עבודה" – עתר גבע==
+
=="מספרי מזל" – אורית ישי==
'''10.2010'''
+
'''11.2010'''
   
[[תמונה:Atar_geva.jpg|thumb|400px|'''עתר גבע:''' צבע עבודה]]
+
[[תמונה:Orit_Y.jpg|thumb|400px|'''אורית ישי:''' מספרי מזל]]
  +
[[תמונה:Shachar_M.jpg|thumb|400px|'''שחר מרקס:''' הבונקר]]
'''"צבע עבודה" – עתר גבע'''
 
   
  +
'''אורית ישי''' מציגה סדרת תצלומים חדשה בשם "'''מספרי מזל'''", שמהווה המשך ישיר לתערוכתה הקודמת "'''רשות הציבור'''", בה עסקה בנושא המקלטים בחברה הישראלית. הפעם התמקדה ישי בבניה המואצת של הממ"דים, אותם חדרים ממוגנים הנצמדים לכל בית פרטי בישובי עוטף עזה.<br/>
במסגרת הפרויקט של גלריית הקיבוץ בתל אביב עם הגלריות הקיבוציות בארץ, לרגל 100 שנים לתנועה הקיבוצית, נבחר הפעם הנושא "'''אמנות-תעשייה'''", יד לוחצת יד! כשהרעיון הוא יצירת אמנות בהשראה, בזיקה ובסיוע התעשייה הקיבוצית; פעולה לחידוש הקשר בין עבודה לחיי רוח, ניצול הזדמנות לאיחוי הקרע המכאיב שנוצר בשנים האחרונות בין המגזר העסקי לבין הקהילה וחיי התרבות.<br/>
 
  +
ישי ליוותה במצלמתה את הבנייה לאורך השנה האחרונה מקרוב, כשהיא קולטת את הכאוס וההרס, את הסימונים על הבתים ואת החרדה הקיומית שהם מעלים.<br/>
אנחנו בגלריה בבארי יצרנו קשר, באופן הכי טבעי, עם המפעל התעשייתי הגדול שנמצא בחצר ביתנו וחוגג בימים אלו 60 שנים להיווסדו, הלוא הוא הדפוס. הזמנו את האמן עתר גבע ליצור מתוך החומרים הזמינים לו הקיימים בשפע בדפוס.<br/>
 
  +
התערוכה מלווה בוידיאו ובו מונולוג אותנטי של מנהל העבודה הערבי שמציג את פרדוקס הקיום היהודי-ערבי בארץ.<br/>
חומרי הגלם שמצא האמן עתר גבע ברצפת הייצור במפעל הדפוס בבארי הם עדיין אותם צבע דפוס המכתים בגדים ונייר לבן, ממש כמו ב-1950, כשהוקם המפעל.<br/>
 
  +
'''שחר מרקוס''' מציג שתי עבודות וידיאו שמחזקות את השאלות שמעלה ישי בתערוכתה: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה" - קטע של 4 ד' בו נראה האמן במדי גנרל בעל דרגות רמות, שאוכל בכל פה את המדליות שלו, העשויות מעוגיות, כשהוא מדקלם את הפסוקים מספר יחזקאל.<br/>
סביבם – בקיבוץ, בעיר, במדינה עולם חדש קרם עור וגידים. כמוהם כקפסולה המשמרת זיכרונות וניחוחות מזמנים אחרים.<br/>
 
  +
בקטע השני "'''הבונקר'''", הוא מנסה להתגונן מאחורי קיר מגן שבנה לעצמו מכיכרות לחם, כשראשו חבוש בקסדה עשויה מלחם ומכל עבר ניתכות עליו יריות מכדורי לחמניות. שחר מרקוס מביא את מצב ההתמגנות עד לכדי אבסורד. במקום לאכול את לחמנו ולחיות בשלום, אנו נאלצים להתגונן בעזרתו.<br/>
לתוך ההקשר הציבורי התעשייתי, מטמיע גבע חומרים פרטיים ומשפחתיים משלו, באמצעות הדפסתם על גלילי הנייר הרציף: תכניות אדריכליות שעיצב סבו, שהיה אדריכל במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. גם ה"פרטי", אדריכלות קיבוצית המעצבת תודעה וארץ, גולש לתחום הציבורי ומתערב בו.<br/>
 
  +
התערוכה של שני היוצרים מעלה שאלות בלתי פתורות לחלל הגלריה וטוענת לחוסר שפיות, לאבסורד ולחרדה קיומית שאנו נאלצים לחיות עימה.<br/>
חלל הגלריה יתמלא בשורת גלילי הנייר הכבדים, שמלגזות חובקות גלילים יעבירו אותם לצורך התערוכה ממחסן המפעל לפתח הגלריה, הקירות ייצבעו בשפכטל בצבע דפוס כבד לנשימה ובמרכז החלל יוקרן וידיאו דאנס של האמן '''שחר דור''' אל תוך בריכת צבע לבן. העבודה תצולם ברצפת היצור של המפעל כשהרקדנים והמצלמה מגיבים לקצב, לרעש ולדופק החיים של המפעל.<br/>
 
הריח, החומר, הצבע, המשקל והמסה, הוידיאו, הפרטי בתוך הציבורי, העבודה במפעל - כל אלו יבואו לידי ביטוי בתערוכה, דרך האיכות המונוטונית הברורה שלהם, ויקיימו דו שיח בין ישן לחדש, בין פיסול לווידיאו לארכיטקטורה.
 
   
'''התערוכה תפתח בשבת ה-16.10.2010 ותנעל ב-6.11.2010'''.<br/>
+
'''פתיחה חגיגית בשבת ה-13.11 מהשעה 11:30. שיח גלריה בהשתתפות האמנים בשעה 13:15'''.<br/>
'''שעות פתיחת הגלריה:'''<br/>
+
שעות פתיחת הגלריה:<br/>
חמישי: 17:00-19:00, שישי: 9:00-13:00, 19:30-20:30 שבת: 11:30-14:30
+
חמישי: 17:00-19:00, שישי: 9:00-13:00, 19:30-20:30 שבת: 11:30-14:30 או בתאום מראש עם זיוה ילין בטלפון 054-7918049<br/>
<br/>
 
אוצרת: זיוה ילין, מקשרת עם המפעל: סמדר חוטר ישי, יועץ גרפי לפרויקט: יגאל זורע
 
   
   

גרסה מ־10:28, 13 בנובמבר 2010

Beeri Galery.jpg

"מספרי מזל" – אורית ישי

11.2010

אורית ישי: מספרי מזל
שחר מרקס: הבונקר

אורית ישי מציגה סדרת תצלומים חדשה בשם "מספרי מזל", שמהווה המשך ישיר לתערוכתה הקודמת "רשות הציבור", בה עסקה בנושא המקלטים בחברה הישראלית. הפעם התמקדה ישי בבניה המואצת של הממ"דים, אותם חדרים ממוגנים הנצמדים לכל בית פרטי בישובי עוטף עזה.
ישי ליוותה במצלמתה את הבנייה לאורך השנה האחרונה מקרוב, כשהיא קולטת את הכאוס וההרס, את הסימונים על הבתים ואת החרדה הקיומית שהם מעלים.
התערוכה מלווה בוידיאו ובו מונולוג אותנטי של מנהל העבודה הערבי שמציג את פרדוקס הקיום היהודי-ערבי בארץ.
שחר מרקוס מציג שתי עבודות וידיאו שמחזקות את השאלות שמעלה ישי בתערוכתה: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה" - קטע של 4 ד' בו נראה האמן במדי גנרל בעל דרגות רמות, שאוכל בכל פה את המדליות שלו, העשויות מעוגיות, כשהוא מדקלם את הפסוקים מספר יחזקאל.
בקטע השני "הבונקר", הוא מנסה להתגונן מאחורי קיר מגן שבנה לעצמו מכיכרות לחם, כשראשו חבוש בקסדה עשויה מלחם ומכל עבר ניתכות עליו יריות מכדורי לחמניות. שחר מרקוס מביא את מצב ההתמגנות עד לכדי אבסורד. במקום לאכול את לחמנו ולחיות בשלום, אנו נאלצים להתגונן בעזרתו.
התערוכה של שני היוצרים מעלה שאלות בלתי פתורות לחלל הגלריה וטוענת לחוסר שפיות, לאבסורד ולחרדה קיומית שאנו נאלצים לחיות עימה.

פתיחה חגיגית בשבת ה-13.11 מהשעה 11:30. שיח גלריה בהשתתפות האמנים בשעה 13:15.
שעות פתיחת הגלריה:
חמישי: 17:00-19:00, שישי: 9:00-13:00, 19:30-20:30 שבת: 11:30-14:30 או בתאום מראש עם זיוה ילין בטלפון 054-7918049


תערוכות בעבר

2008


2009


2010

ראו גם