הגלריה: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]] |
[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]] |
||
| + | ==מאיה פסטרנק: עליה לארץ עוץ== |
||
| − | ==תערוכת בוגרי מגמת האמנות – נופי הבשור 2010== |
||
'''7.2010''' |
'''7.2010''' |
||
| − | [[תמונה: |
+ | [[תמונה:Maya_p.jpg|thumb|400px|מאיה פסטרנק: עליה לארץ עוץ]] |
| + | בשבת ה-7.8 תפתח בגלריה בבארי תערוכתה של '''מאיה פסטרנק''', "'''עליה לארץ עוץ'''". |
||
| − | '''תערוכת בוגרי מגמת האמנות – נופי הבשור 2010''' |
||
| + | מאיה, נכדתם של '''זאב ויהודית רפופורט''', מוותיקי קיבוץ בארי, חיה בקנדה עד שבקיץ 2006 עלתה ארצה בתום לימודי תואר ראשון באמנות על מנת לעשות סטאז' במרכז הישראלי לאמנות דיגיטאלית בחולון, שם היא מנהלת את ארכיון הווידיאו והמולטימדיה.<br/> |
||
| − | |||
| + | בעבודותיה עוסקת מאיה בניסיונות לפרש את הזהות והתרבות של "המקום" וליישב את הפיצול בין שתי הזהויות שלה, הקנדית והישראלית.<br/> |
||
| − | בשבת ה-3.7 תפתח בגלריה בבארי תערוכת בוגרי מגמת האמנות שהפכה כבר למסורת.<br/> |
||
| + | העבודות בתערוכה החלו בקיץ 2006, כאשר מאיה באה לגור באופן זמני אצל דודה ודודתה, נועה ונמרוד בריל, בבארי. הייתה זו תקופת מלחמת לבנון השנייה, ומאיה החלה ליצור וידיאו המתעד את השהות שלה בקיבוץ.<br/> |
||
| − | עם ריח החופש הגדול, מסיבות הסיום, האבטיח הראשון ופירות הקיץ, כך גם היא מגיעה אלינו כבכל שנה: צעירה מתמיד, עסיסית ומרגשת. והפעם מציגות בוגרות, בטכניקות מגוונות של פיסול, ציור, מיצב וידיאו וצילום. גם הנושאים מגוונים:<br/> |
||
| + | התערוכה מעוצבת כרונולוגית, החל עם מיצב הוידיאו "'''השארתי את השממה הקנדית מאחורי אבל היא לא עזבה אותי'''", שמדמה את הגעתה של האמנית לישראל דרך המדבר. העבודות מבוססות על חוויות אישיות וסיפורים ששמעה בתחילת שהותה, כמו הסיפור על ההתמכרות בבארי לאופרת הסבון האמריקאית "דאלאס"... בעוד שכמה יצירות מגיבות על השפעות של ישראל עליה, מיצב הוידיאו הרב ערוצי "'''דאלאס'''" בוחן את השפעת התרבות הצפון אמריקאית בישראל בכלל ובבארי בפרט. יצירות נוספות בתערוכה התפתחו לצד הקשר המיוחד של מאיה עם סבתא שלה, יהודית רפופורט. אוסף גדול של תמונות בשחור-לבן מתאר את החיים בקיבוץ, אך בעוד חלקם מארכיון בארי, אחרים הם מסרטים שמצאה מאיה זרוקים ברחוב השופטים בתל אביב, במקרה במיקום המדויק שבו סבתא יהודית גדלה! הצילומים מתפקדים כמטאפורה לזיכרון, שבו גבולות האותנטיות מיטשטשים עם הגיל. |
||
| − | '''תמר קרמר''' (נירים) מזמינה את הצופה לעבור דרך שדה קוצים ענקיים מעיסת נייר, ספק דוקרים, ספק שבריריים, כשהדרך הקוצנית היא משל לחיים עצמם.<br/> |
||
| + | בחדר ההקרנה ממשיך נושא זה באמצעות וידיאו שיוצא מתוך זיכרונות וסיפורים של סבתא יהודית כנקודת התחלה.<br/> |
||
| − | '''שני מלמן''' (ניר יצחק) עוסקת בציפור כדימוי של חופש, מצוירת ואחוזה בסדינים וציפות ביתיים התלויים על חבלי כביסה. שני הולכת על חבל דק, בין החלום האינטימי לחשיפה הפומבית ולאי ייתכנותו של חלום החופש במציאות.<br/> |
||
| + | אחרון בתערוכה הוא דיפתיכון צילומי בשחור-לבן שנוצר בינואר 2009, במהלך "עופרת יצוקה". בצילומים נראית הודעת sms בפלאפון שבה החבר של מאיה כותב שהוא בדרך אל סבתא. בהודעה מתנגשות שתי קריאות מנוגדות: בין הנוחות הביתית לבין החשש לסכנה – בין הפרטי לציבורי - דבר שמבטא את תמצית המציאות הישראלית, לפי נקודת מבטה של מאיה, אמנית קנדית-ישראלית צעירה, נכדה של, "אורחת לרגע" בקיבוץ, שמראה לנו דרך עיניה איך אנחנו נראים.<br/> |
||
| − | '''חן בן חיים''' (שדי אברהם) מציירת חלקי גוף נשי בהגדלה, שיש בו מן הפגום והרפוס: בטן רפויה, שדיים נפולים, שיניים עקומות... ומעלה שאלות על מה שנחשב ל"יפה".<br/> |
||
| + | התערוכה מוקדשת לסבתא יהודית רפופורט, חברת קיבוץ בארי. |
||
| − | '''נגה קצב''' (ניר יצחק) יוצרת מיצב סוריאליסטי חידתי מגבס בו נערה ישנה על מיטה, מחייכת בשנתה, ספר פתוח על הרצפה, חוטי גשם יורדים מהתקרה וחתול ערמומי מציץ מהצד.<br/> |
||
| − | '''דניאל וולף''' (נירים) יצרה סדרה של קולאז'ים שמעבירה תהליך של השתנות אישית , מה שהיא קוראת "לספור עד עשר".<br/> |
||
| − | '''סיגל מילס''' (בארי) יוצאת מתוך סיפור אישי על אחיה שנפל מקומה גבוהה ומת רק בגלל שלא היה לו מפתח לדירה... העבודה עוסקת בזיכרון, בחלל הריק שמשאיר המוות ובמאות מפתחות שהיו יכולים אולי למנוע את האסון.<br/> |
||
| − | '''בר בן חיים''' (צאלים) מצלמת ילדים מעדות שונות שיצרה איתם קשר אישי, צילום חצי מבוים שמוציא מתוך השונה והייחודי לכל ילד את המשותף לכולם, העולם הילדי.<br/> |
||
| − | '''סהר אבני''' (בארי) מציגה סדרת צילומים אקספרסיביים העוסקים בנושא שבעת החטאים מהנצרות, ומעבירים אותו לימינו אלו.<br/> |
||
| − | '''יסמין קרמר''' (נירים) מציגה בחדר ההקרנה וידיאו העוסק בנשיות ובאופן שהאשה נתפסת בעיני עצמה ובעיני החברה. בוידיאו אשה שוחה להנאתה בבריכה בלילה ועם אור יום כשהיא יוצאת, מתברר שהבריכה הייתה מזוהמת...<br/> |
||
| − | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| − | 19:30-20:30,<br/> |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
גרסה מ־18:07, 5 באוגוסט 2010
מאיה פסטרנק: עליה לארץ עוץ
7.2010
בשבת ה-7.8 תפתח בגלריה בבארי תערוכתה של מאיה פסטרנק, "עליה לארץ עוץ".
מאיה, נכדתם של זאב ויהודית רפופורט, מוותיקי קיבוץ בארי, חיה בקנדה עד שבקיץ 2006 עלתה ארצה בתום לימודי תואר ראשון באמנות על מנת לעשות סטאז' במרכז הישראלי לאמנות דיגיטאלית בחולון, שם היא מנהלת את ארכיון הווידיאו והמולטימדיה.
בעבודותיה עוסקת מאיה בניסיונות לפרש את הזהות והתרבות של "המקום" וליישב את הפיצול בין שתי הזהויות שלה, הקנדית והישראלית.
העבודות בתערוכה החלו בקיץ 2006, כאשר מאיה באה לגור באופן זמני אצל דודה ודודתה, נועה ונמרוד בריל, בבארי. הייתה זו תקופת מלחמת לבנון השנייה, ומאיה החלה ליצור וידיאו המתעד את השהות שלה בקיבוץ.
התערוכה מעוצבת כרונולוגית, החל עם מיצב הוידיאו "השארתי את השממה הקנדית מאחורי אבל היא לא עזבה אותי", שמדמה את הגעתה של האמנית לישראל דרך המדבר. העבודות מבוססות על חוויות אישיות וסיפורים ששמעה בתחילת שהותה, כמו הסיפור על ההתמכרות בבארי לאופרת הסבון האמריקאית "דאלאס"... בעוד שכמה יצירות מגיבות על השפעות של ישראל עליה, מיצב הוידיאו הרב ערוצי "דאלאס" בוחן את השפעת התרבות הצפון אמריקאית בישראל בכלל ובבארי בפרט. יצירות נוספות בתערוכה התפתחו לצד הקשר המיוחד של מאיה עם סבתא שלה, יהודית רפופורט. אוסף גדול של תמונות בשחור-לבן מתאר את החיים בקיבוץ, אך בעוד חלקם מארכיון בארי, אחרים הם מסרטים שמצאה מאיה זרוקים ברחוב השופטים בתל אביב, במקרה במיקום המדויק שבו סבתא יהודית גדלה! הצילומים מתפקדים כמטאפורה לזיכרון, שבו גבולות האותנטיות מיטשטשים עם הגיל.
בחדר ההקרנה ממשיך נושא זה באמצעות וידיאו שיוצא מתוך זיכרונות וסיפורים של סבתא יהודית כנקודת התחלה.
אחרון בתערוכה הוא דיפתיכון צילומי בשחור-לבן שנוצר בינואר 2009, במהלך "עופרת יצוקה". בצילומים נראית הודעת sms בפלאפון שבה החבר של מאיה כותב שהוא בדרך אל סבתא. בהודעה מתנגשות שתי קריאות מנוגדות: בין הנוחות הביתית לבין החשש לסכנה – בין הפרטי לציבורי - דבר שמבטא את תמצית המציאות הישראלית, לפי נקודת מבטה של מאיה, אמנית קנדית-ישראלית צעירה, נכדה של, "אורחת לרגע" בקיבוץ, שמראה לנו דרך עיניה איך אנחנו נראים.
התערוכה מוקדשת לסבתא יהודית רפופורט, חברת קיבוץ בארי.
פתיחה חגיגית בשבת ה-7.8 משעה 11:30. שיח גלריה בהשתתפות האמנית יערך בשעה 13:15.
שעות פתיחת הגלריה: חמישי - 17:00-19:00, שישי - 9:00-13:00, 19:30-20:30,
שבת - 11:30-14:30, או בתאום טלפוני עם זיוה ילין 054-7918049
תערוכות בעבר
2008
- מיכל כרמון: על מבנים ואנשים - זיכרון קיבוצי, מרץ 2008
- לביא בן גל: שמונה עשרים ושמונה, מרץ 2008
- חיים גל און – אביב 2008, אפריל 2008
- אוסקר אבוש: דרך חברון מתחת לגשר, 2006, אפריל 2008
- מאיה ז"ק ורעיה ברוקנטל: בטון ומלט – על חזור, מאי 2008
- אלעד קופלר: ספינת השוטים, יוני 2008
- קרן גלר: מיצב וידיאו
- בוגרי אמנות מעלה הבשור 2008
- רגיעה, תערוכת אמני אשכול, חול המועד סוכות, 14.10.2008
- אדם קלדרון: דבורים, נובמבר 2008
- נעמי בריקמן וקוקן ארגון, דצמבר 2008
2009
- פתחו את השער – מאה שנים לקיבוץ, ינואר 2009
- ורד ואילי לוי: סט קומפלט, מרץ 2009
- ליאב מזרחי, מיכל ארז ומריקה היינץ הוק, אפריל 2009
- פולחן האש – כתובות אש ומפגני אש בקיבוץ, מאי 2009
- רועי דרסטין וירון אתר, יוני 2009
- בוגרי אמנות מעלה הבשור 2009, יולי 2009
- בוגרי המכללה האקדמית ספיר 2009, אוגוסט 2009
- אתי אברג'יל: מבנה שהיה או לא, ספטמבר 2009
- סופי ברזון: נסרין ומנאל מחמיד: הבל וקין, אוקטובר 2009
2010
- Elsewhere, מקום אחר, מרץ 2010
- סיגל נפתלי: "ארגז כלים", מאי 2010