עבודה שכירה

עבודה שכירה - אי העסקת עובדים שכירים נחשבה מאז ומתמיד לעקרון יסוד בתנועה הקיבוצית. "העבודה העצמית של החבר בקיבוץ היא ערך מוסרי ויסוד הקיום, זכות וחובה, מקור ליצירת משקים קיבוציים גדולים, בתהליך ההתיישבותי המקיף של ארץ–ישראל." (מתוך "אורחות חיים בחברה הקיבוצית"). בבארי התנהל מאבק מתמיד נגד העבודה השכירה, בעיקר בענפי הייצור. למרות זאת, יש כמה פרצות, שהלכו והתרחבו בשנים האחרונות, רובן מחוסר ברירה, בהן העסיקו ומעסיקים שכירים בבארי. בתחום החינוך מועסקים מספר מורים/ות וגננות, מפאת מחסור בכוחות הוראה וחינוך. בענף הבנייה הועסקו, באמצעות "סולל–בונה", 3 שכירים ותיקים: הבנאים - נתי הרשקו (מ–1961), דוד כהן (מ–1966) והצבע חאלד, מעזה (מ–1977). כיום נוספה גם העסקת במב"חים בהיקף נרחב, בעיקר בדפוס ובמוסדות החינוך.

ב-2007 ישנם בבבארי כ-150 עובדים שכירים, ברוב ענפי המשק והשירותים.