הפגזות על בארי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך Wikibbutz
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 1: שורה 1:
  +
<div style="float:left; border:1px solid #E9AB17;background-color:#FFF8C6; padding:8px;width:250px; margin: 2px;">
[[תמונה:Milhemet_6day_Shaked.jpg|400px|thumb|מלחמת ששת הימים: נזקי פגז בגן שקד]]
 
  +
'''ההפגזה המצרית הראשונה (מתוך יומן)'''<br />
  +
ב-12:00 בצהרים החלה ההפגזה. זה היה ב-18 במאי 1948. הפגזים נחתו על החצר הקטנה. ארוחת הצהרים נעזבה בחפזה בחדר-האוכל ומצאנו מחסה בתעלות שלא נחפרו די צרכן ובמקלט היחידי שהיה. חלקי צינורות, שהיו מיועדים להנחת קו המים ושמשו עתה הגנה מפני צליפות, החלו לשרוק באוויר והוסיפו סכנה נוספת על פגזי המצרים. בשמונה בערב, לאחר שנדמו קולות הנפץ וירח מלא האיר אורו החיוור והמכסיף ושקט... דממה של אחרי... שקט מפחיד ומאיים... לקחתי מפוחית קטנה, חיבקתי אותה חזק בשתי ידי ומנגינות וניגונים שולחו לחלל ושברו את הדממה המעיקה.
  +
למחרת, חברים שאלו: "מי זה ניגן?" ... ואני, נשארתי עם סודי וניגוני.
  +
  +
'''חיים חוטר-ישי'''
  +
  +
  +
'''ההפגזה האחרונה (מתור יומן)'''
  +
ראש השנה תש"ט. נחביר. הפגזה של המצרים על הנקודה. פגז נחת בעמדת חול, עמדה שחלשה על המטע הקטן ועל כל השטח עד מכרות הגפרית. בעמדה היה באותו זמן יצחק בן-יהודה, עם כלבו "ליי".
  +
יצחק נהרג... קברנו אותו בבית הקברות הקטן ליד הנקודה.
  +
"ליי", שהיה כלב בוקסר יפה וגדול, היה קשור ליצחק. כל בוקר, מאן ההלוויה, היה הכלב הולך ורובץ ליד תלולית העפר, קברו של יצחק ובערב, עם הדמדומים, היה חוזר לחצר הקיבוץ. כך חזר הדבר ונשנה כמה שבועות. ביום האחרון חזר "ליי" הביתה כשהוא חוצה את האזור הממוקש, עלה על מוקש ונפצע אנושות.
  +
הכלב ילל ונשא את עיניו אלינו. אנו עמדנו מחוץ לגדר בתוך הנקודה. בשארית כוחותיו זחל, כשהוא זב דם אל מותו...
  +
  +
'''חיים חוטר-ישי'''
  +
</div>
   
 
'''הפגזות על בארי''' - ב–18 במאי 1948 החלה ההפגזה המצרית הראשונה על נחאביר. ההפגזות נמשכו לסירוגין בזמן מלחמת העצמאות, והאחרונה היתה בראש השנה תש"ט (4.10.1948), בה נהרג יצחק בן–יהודה ז"ל. לאחר המעבר לאדמות [[ווחידאת]], "זכה" קיבוץ בארי לשתי הפגזות נוספות. האחת ב–28 באוגוסט 1955, כאשר נפל פגז בשדה הכותנה. בדרך מקרה שהו בשטח ילדי הגן ובני החטיבה מקיבוץ אפק, שבאו לעזור בקטיף הכותנה. הפגזה נוספת על הקיבוץ היתה עם פרוץ [[מלחמת ששת הימים]], בה נפגעו גן "שקד" ומספר דירות. שתי ההפגזות באו מכיוון העיר עזה ולא היו פגיעות בנפש.
 
'''הפגזות על בארי''' - ב–18 במאי 1948 החלה ההפגזה המצרית הראשונה על נחאביר. ההפגזות נמשכו לסירוגין בזמן מלחמת העצמאות, והאחרונה היתה בראש השנה תש"ט (4.10.1948), בה נהרג יצחק בן–יהודה ז"ל. לאחר המעבר לאדמות [[ווחידאת]], "זכה" קיבוץ בארי לשתי הפגזות נוספות. האחת ב–28 באוגוסט 1955, כאשר נפל פגז בשדה הכותנה. בדרך מקרה שהו בשטח ילדי הגן ובני החטיבה מקיבוץ אפק, שבאו לעזור בקטיף הכותנה. הפגזה נוספת על הקיבוץ היתה עם פרוץ [[מלחמת ששת הימים]], בה נפגעו גן "שקד" ומספר דירות. שתי ההפגזות באו מכיוון העיר עזה ולא היו פגיעות בנפש.
שורה 5: שורה 20:
 
בשנים 2006-2007 נחתו בתחום הקבוץ מספר טילי קאסם שנורו מרצועת עזה.
 
בשנים 2006-2007 נחתו בתחום הקבוץ מספר טילי קאסם שנורו מרצועת עזה.
   
[[תמונה:Milhemet_6day_Gat.jpg|right|300px|thumb|מלחמת ששת הימים: נזקי הפגזה בדירת משפחת גת]]
+
[[תמונה:Milhemet_6day_Shaked.jpg|right|220px|thumb|מלחמת ששת הימים: נזקי פגז בגן שקד]]
 
[[תמונה:Milhemet_6day_Gat.jpg|right|260px|thumb|מלחמת ששת הימים: נזקי הפגזה בדירת משפחת גת]]
   
 
[[קטגוריה:ה]]
 
[[קטגוריה:ה]]

גרסה מ־10:05, 17 בדצמבר 2007

ההפגזה המצרית הראשונה (מתוך יומן)
ב-12:00 בצהרים החלה ההפגזה. זה היה ב-18 במאי 1948. הפגזים נחתו על החצר הקטנה. ארוחת הצהרים נעזבה בחפזה בחדר-האוכל ומצאנו מחסה בתעלות שלא נחפרו די צרכן ובמקלט היחידי שהיה. חלקי צינורות, שהיו מיועדים להנחת קו המים ושמשו עתה הגנה מפני צליפות, החלו לשרוק באוויר והוסיפו סכנה נוספת על פגזי המצרים. בשמונה בערב, לאחר שנדמו קולות הנפץ וירח מלא האיר אורו החיוור והמכסיף ושקט... דממה של אחרי... שקט מפחיד ומאיים... לקחתי מפוחית קטנה, חיבקתי אותה חזק בשתי ידי ומנגינות וניגונים שולחו לחלל ושברו את הדממה המעיקה. למחרת, חברים שאלו: "מי זה ניגן?" ... ואני, נשארתי עם סודי וניגוני.

חיים חוטר-ישי


ההפגזה האחרונה (מתור יומן) ראש השנה תש"ט. נחביר. הפגזה של המצרים על הנקודה. פגז נחת בעמדת חול, עמדה שחלשה על המטע הקטן ועל כל השטח עד מכרות הגפרית. בעמדה היה באותו זמן יצחק בן-יהודה, עם כלבו "ליי". יצחק נהרג... קברנו אותו בבית הקברות הקטן ליד הנקודה. "ליי", שהיה כלב בוקסר יפה וגדול, היה קשור ליצחק. כל בוקר, מאן ההלוויה, היה הכלב הולך ורובץ ליד תלולית העפר, קברו של יצחק ובערב, עם הדמדומים, היה חוזר לחצר הקיבוץ. כך חזר הדבר ונשנה כמה שבועות. ביום האחרון חזר "ליי" הביתה כשהוא חוצה את האזור הממוקש, עלה על מוקש ונפצע אנושות. הכלב ילל ונשא את עיניו אלינו. אנו עמדנו מחוץ לגדר בתוך הנקודה. בשארית כוחותיו זחל, כשהוא זב דם אל מותו...

חיים חוטר-ישי

הפגזות על בארי - ב–18 במאי 1948 החלה ההפגזה המצרית הראשונה על נחאביר. ההפגזות נמשכו לסירוגין בזמן מלחמת העצמאות, והאחרונה היתה בראש השנה תש"ט (4.10.1948), בה נהרג יצחק בן–יהודה ז"ל. לאחר המעבר לאדמות ווחידאת, "זכה" קיבוץ בארי לשתי הפגזות נוספות. האחת ב–28 באוגוסט 1955, כאשר נפל פגז בשדה הכותנה. בדרך מקרה שהו בשטח ילדי הגן ובני החטיבה מקיבוץ אפק, שבאו לעזור בקטיף הכותנה. הפגזה נוספת על הקיבוץ היתה עם פרוץ מלחמת ששת הימים, בה נפגעו גן "שקד" ומספר דירות. שתי ההפגזות באו מכיוון העיר עזה ולא היו פגיעות בנפש.

בשנים 2006-2007 נחתו בתחום הקבוץ מספר טילי קאסם שנורו מרצועת עזה.

מלחמת ששת הימים: נזקי פגז בגן שקד
מלחמת ששת הימים: נזקי הפגזה בדירת משפחת גת