הצופים ב'
הצופים ב' - שכבה ארצית בתנועת הצופים, מת"א, חיפה וירושלים. ב–1942 התחלקו להכשרה בשלושה קיבוצים - חפציבה, דורות ומעוז–חיים (בפלמ"ח). לאחר כשנה התקבצו כולם בקבוץ תל–יוסף ובנובמבר 1944 יצאו כפלוגה לבנימינה. הבנות, ברובן, עבדו במשקי בית והבנים - רובם במחצבת שפיה. חלקם עבדו במשק העצמי (גן–ירק, רפת וגידולי שדה). מטרתם היתה - גיבוש חברתי–קיבוצי וצבירת נסיון בעבודה חקלאית, כהכנה להתיישבות. ב–7 באוקטובר 1945, קבוצת "הצופים ב'" הגדירה עצמה לקבוץ–המאוחד ולאחר מכן התאחדה עם קבוצת הנוה"ע "בארות". שם הקבוצה המאוחדת הוסב ל"הצופים ב'–בארות".
הסיפורון התשיעי: השכן הטוב - הקיבוץ הדתי בארות יצחק
כשהגענו לראשונה לבארות יצחק, היו
בו 250 חברים ו־70 ילדים.
הבתים ומגדל המים היו בנויים. מים
מליחים נשאבו מבאר שנקדחה במקום.
החברים עבדו ברפת ובענפים חקלאיים
נוספים ולמדו, בדרך הקשה, להתמודד
עם קרקע ואקלים בלתי מוכרים.
בארות יצחק ושלושת המצפים, עלו
להתיישבות ב־1943. עד שנה זו לא היה
אף ישוב יהודי מדרום לכביש עזה -
באר שבע.
המייסדים של בארות יצחק עלו לארץ
מגרמניה ומצ'כיה, לפני מלחמת העולם
השנייה. הם היו מבוגרים מאתנו, כיוון
שהמתינו לעלייה 7 שנים. (לעומת
המתנתנו אנו – שנתיים).
נפל בגורלם להתיישב במרחק 5 ק"מ
בלבד מעזה של אז. המפורט לעיל בא
להדגיש כי בארות יצחק ה"ותיקה"
היוותה עבורנו שכן טוב. היה בה רופא,
בו נעזרנו בעת מחלה. זכינו לסיוע
ובקשותינו השונות נענו ככל שניתן היה.
ב־1948, בעת ההתקפה של הצבא
המצרי על בארות יצחק, התנהל קרב
קשה מאוד. מגדל המים נפגע, התעלות
הוצפו מים והנשק של הלוחמים נרטב.
אנו, הקרובים להם, ששמענו את קולות
הנפץ, היינו חסרי אונים ולא יכולנו
לסייע לישוב המותקף.
למרבה המזל והסיוע של לוחמי
הפלמ"ח, החזיקה בארות יצחק מעמד
והמצרים נסוגו.