כדורגל: הבדלים בין גרסאות בדף
אורי בן-צבי (שיחה | תרומות) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | [[תמונה:HapoelBeeri_1964.jpg| |
+ | [[תמונה:HapoelBeeri_1964.jpg|400px|thumb|הפועל בארי 1964, שהתמודדה בליגה ב' עם אריות הכדורגל]] |
| − | [[תמונה:HapoelBeeri_Meni.jpg| |
+ | [[תמונה:HapoelBeeri_Meni.jpg|400px|thumb|הפועל בארי, "השדים האדומים" עם המאמן-שחקן הנצחי מני]] |
'''כדורגל''' - היה המשחק הפופולרי בקיבוץ בארי משנותיו הראשונות. בתחילה שיחקו נגד קבוצות מקיבוצים ומושבים שכנים, במגרש שהיה אז מחוץ לגדר, ממערב למשק. ב–1959 נרשמה קבוצת "[[הפועל בארי]]" בהתאחדות לכדורגל והחלה לשחק בליגה ג' דרום ובמשחקי גביע המדינה. במסגרת הליגה שיחקו נגד קבוצות מקיבוצים, מושבים ועיירות בנגב והגיעו עד ירוחם, מצפה רמון, דימונה ואילת. בסביבה הקרובה יותר שיחקו נגד קבוצות מאופקים, נתיבות ושדרות ונגד הבדואים מרהט ולגיה. מאותן שנים יש לזכור רבים ששיחקו במסירות והמשיכו כמעט עד לגיל 40 (בין המבוגרים שבהם - ברוך מאיר ויוסל'ה כפרי). את הקבוצה ניהלו באותן השנים חברים ותיקים - גדעון אלון ואחריו - שמואליק אבני. |
'''כדורגל''' - היה המשחק הפופולרי בקיבוץ בארי משנותיו הראשונות. בתחילה שיחקו נגד קבוצות מקיבוצים ומושבים שכנים, במגרש שהיה אז מחוץ לגדר, ממערב למשק. ב–1959 נרשמה קבוצת "[[הפועל בארי]]" בהתאחדות לכדורגל והחלה לשחק בליגה ג' דרום ובמשחקי גביע המדינה. במסגרת הליגה שיחקו נגד קבוצות מקיבוצים, מושבים ועיירות בנגב והגיעו עד ירוחם, מצפה רמון, דימונה ואילת. בסביבה הקרובה יותר שיחקו נגד קבוצות מאופקים, נתיבות ושדרות ונגד הבדואים מרהט ולגיה. מאותן שנים יש לזכור רבים ששיחקו במסירות והמשיכו כמעט עד לגיל 40 (בין המבוגרים שבהם - ברוך מאיר ויוסל'ה כפרי). את הקבוצה ניהלו באותן השנים חברים ותיקים - גדעון אלון ואחריו - שמואליק אבני. |
||
| + | |||
| ⚫ | |||
ב–1960 ניצבה הקבוצה בראש הטבלה וב–1962 זכתה בגביע הנגב המערבי. בשנת 1964 עלתה הקבוצה לליגה ב', אך לאחר שנה, נשרה שוב לליגה ג' דרום. בראשית שנות ה–70 נחנך מגרש כדורגל חדש, ליד [[פינת החי]] של ביה"ס, נשתל דשא במגרש, במבצע גיוס של ילדי בארי, שחקני הקבוצה ואוהדיה. ב–1974 הבקיעה הקבוצה את מספר השערים הגדול ביותר בארץ (105) ומני גודארד הוכתר ל"מלך השערים" (52 שערים). באותה שנה תוגברה הקבוצה בשחקנים מקיבוצי הסביבה, מכפר–עזה, עין–השלושה ורעים. ארק'ה פרומקין החל בניהול הקבוצה והמשיך בפעילותו זו עד 1993. ב–1978 יצאה הקבוצה לסיור בגרמניה, בחסות המועצה האזורית, תחת השם - "הפועל בארי–אשכול". היא שיחקה עם קבוצות גרמניות בהיידלברג וסביבתה וחזרה על מבצע דומה ב–1983. הקבוצה המשיכה לשחק במסגרת ליגה ג' עד סוף 1993. מבין שחקני בארי המשיך מני לשחק כל אותן שנים, כאשר לצידו התחלפו דורות של שחקנים צעירים. החל מ–1993 הפסיקה הקבוצה את פעילותה במסגרת הליגה. בבארי ממשיכים עדיין לשחק, מדי פעם, שחקנים ותיקים וצעירים ומעת לעת מתקיימת "ליגה" של קיבוצי האזור. כמו כן הייתה פעילות ענפה של קבוצת ילדים שהתאמנה ונוהלה ע"י מני גודארד ואחרים. |
ב–1960 ניצבה הקבוצה בראש הטבלה וב–1962 זכתה בגביע הנגב המערבי. בשנת 1964 עלתה הקבוצה לליגה ב', אך לאחר שנה, נשרה שוב לליגה ג' דרום. בראשית שנות ה–70 נחנך מגרש כדורגל חדש, ליד [[פינת החי]] של ביה"ס, נשתל דשא במגרש, במבצע גיוס של ילדי בארי, שחקני הקבוצה ואוהדיה. ב–1974 הבקיעה הקבוצה את מספר השערים הגדול ביותר בארץ (105) ומני גודארד הוכתר ל"מלך השערים" (52 שערים). באותה שנה תוגברה הקבוצה בשחקנים מקיבוצי הסביבה, מכפר–עזה, עין–השלושה ורעים. ארק'ה פרומקין החל בניהול הקבוצה והמשיך בפעילותו זו עד 1993. ב–1978 יצאה הקבוצה לסיור בגרמניה, בחסות המועצה האזורית, תחת השם - "הפועל בארי–אשכול". היא שיחקה עם קבוצות גרמניות בהיידלברג וסביבתה וחזרה על מבצע דומה ב–1983. הקבוצה המשיכה לשחק במסגרת ליגה ג' עד סוף 1993. מבין שחקני בארי המשיך מני לשחק כל אותן שנים, כאשר לצידו התחלפו דורות של שחקנים צעירים. החל מ–1993 הפסיקה הקבוצה את פעילותה במסגרת הליגה. בבארי ממשיכים עדיין לשחק, מדי פעם, שחקנים ותיקים וצעירים ומעת לעת מתקיימת "ליגה" של קיבוצי האזור. כמו כן הייתה פעילות ענפה של קבוצת ילדים שהתאמנה ונוהלה ע"י מני גודארד ואחרים. |
||
| + | |||
| + | באוקטובר 2014 בחג הסוכות נחנך מגרש הכדורגל המחודש (במידות מוקטנות) בהפנינג כדורגל. המגרש נקרא על שמו של ארקה פרומקין שניהל את הפועל בארי-אשכול משנות ה-60 ועד פירוק הקבוצה הבוגרת ב-1993. |
||
| ⚫ | |||
| + | |||
גרסה מ־14:31, 20 באוקטובר 2014
כדורגל - היה המשחק הפופולרי בקיבוץ בארי משנותיו הראשונות. בתחילה שיחקו נגד קבוצות מקיבוצים ומושבים שכנים, במגרש שהיה אז מחוץ לגדר, ממערב למשק. ב–1959 נרשמה קבוצת "הפועל בארי" בהתאחדות לכדורגל והחלה לשחק בליגה ג' דרום ובמשחקי גביע המדינה. במסגרת הליגה שיחקו נגד קבוצות מקיבוצים, מושבים ועיירות בנגב והגיעו עד ירוחם, מצפה רמון, דימונה ואילת. בסביבה הקרובה יותר שיחקו נגד קבוצות מאופקים, נתיבות ושדרות ונגד הבדואים מרהט ולגיה. מאותן שנים יש לזכור רבים ששיחקו במסירות והמשיכו כמעט עד לגיל 40 (בין המבוגרים שבהם - ברוך מאיר ויוסל'ה כפרי). את הקבוצה ניהלו באותן השנים חברים ותיקים - גדעון אלון ואחריו - שמואליק אבני.
ב–1960 ניצבה הקבוצה בראש הטבלה וב–1962 זכתה בגביע הנגב המערבי. בשנת 1964 עלתה הקבוצה לליגה ב', אך לאחר שנה, נשרה שוב לליגה ג' דרום. בראשית שנות ה–70 נחנך מגרש כדורגל חדש, ליד פינת החי של ביה"ס, נשתל דשא במגרש, במבצע גיוס של ילדי בארי, שחקני הקבוצה ואוהדיה. ב–1974 הבקיעה הקבוצה את מספר השערים הגדול ביותר בארץ (105) ומני גודארד הוכתר ל"מלך השערים" (52 שערים). באותה שנה תוגברה הקבוצה בשחקנים מקיבוצי הסביבה, מכפר–עזה, עין–השלושה ורעים. ארק'ה פרומקין החל בניהול הקבוצה והמשיך בפעילותו זו עד 1993. ב–1978 יצאה הקבוצה לסיור בגרמניה, בחסות המועצה האזורית, תחת השם - "הפועל בארי–אשכול". היא שיחקה עם קבוצות גרמניות בהיידלברג וסביבתה וחזרה על מבצע דומה ב–1983. הקבוצה המשיכה לשחק במסגרת ליגה ג' עד סוף 1993. מבין שחקני בארי המשיך מני לשחק כל אותן שנים, כאשר לצידו התחלפו דורות של שחקנים צעירים. החל מ–1993 הפסיקה הקבוצה את פעילותה במסגרת הליגה. בבארי ממשיכים עדיין לשחק, מדי פעם, שחקנים ותיקים וצעירים ומעת לעת מתקיימת "ליגה" של קיבוצי האזור. כמו כן הייתה פעילות ענפה של קבוצת ילדים שהתאמנה ונוהלה ע"י מני גודארד ואחרים.
באוקטובר 2014 בחג הסוכות נחנך מגרש הכדורגל המחודש (במידות מוקטנות) בהפנינג כדורגל. המגרש נקרא על שמו של ארקה פרומקין שניהל את הפועל בארי-אשכול משנות ה-60 ועד פירוק הקבוצה הבוגרת ב-1993.
