יש לנו ילד

עמירי הגיח ראשון
בארות-גדרה, מאי 1945

בראש הגבעה בגדרה הוקם הקיבוץ – בארות-גדרה. למרגלות הגבעה היה גן הירק הקטן של הקיבוץ. בבוקר הוכרז על "גיוס" לקטיף תרמילי אפונה ירוקה למשלוח לשוק ל"תנובה". חיה'לה לב, שהייתה בחודש השמיני בהריון הראשון, ירדה לגיוס יחד עם שאר החברים. בלילה הרגישה בצירי לידה והעירה את בבל שמיד אמר לה: "יש הרבה זמן עד הלידה" הסתובב ונרדם... חיה'לה יצאה מהחדר, תפסה את יענקלה חרובי ודן אבנד שהיו מנהגי המשאית היחידה של הקיבוץ. יחד נדחסו לתא הנהג ונסעו לבית היולדות ברחובות. כעבור כשעה נולד עמירי לב, הבן הבכור למשפחת לב והבן הבכור של קיבוץ בארות-גדרה. כמקובל אז, כעבור שמונה ימים הוא הובא בבריתו של אברהם אבינו ע"י רופא-מיילד ונשלח הביתה. בבית הילדים חיכתה לו מיטה ועליה דיקט מכוסה בשק שכוסה בסדין. כל היום שכב עמירי בלול על הסדין שעל השק שעל הדיקט, בחוץ מתחת לעץ האקליפטוס. מהבוקר עד הערב טיפלה בו רק המטפלת וההורים לא הורשו להיות איתו, אלא רק בשעות ההנקה וההאכלה וכן ב"שעות הילדים" מארבע אחה"צ עד שבע בערב. ברוב "שעות הילדים" הוא שכב על סדיניות שהונחו על הדשא הקטן שמרכז הקיבוץ והיה, כמובן, חביבם ומשחקם של כל החברים.

(מזיכרונות בבל וחיה'לה לב, ההורים הצעירים של הילד הראשון של בארי).

להולדת עמירי, 1945

יש לנו ילד
מלים: בוריס בר-סיני
לחן עממי

יש לנו ילד -
הילד הוא נחמד.
כל גודלו כזרת,
משקל לו של גמד.

יום יום ופגעיו -
מחליף הוא חיתוליו.

זה הילד הוא ילדנו,
בכור הוא וראשון.
על שרשרת ילדינו -
יבשר באון.

אך שור אל המחר,
הן עוד רבות יחסר,
כי לקבוצת הכדורגל -
נדרשים תריסר.

יום יום ופגעיו...