פתחו את השער – מאה שנים לקיבוץ: הבדלים בין גרסאות בדף
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | |||
'''ינואר 2009''' |
'''ינואר 2009''' |
||
| שורה 25: | שורה 24: | ||
זיוה ילין – אוצרת הגלריה בבארי |
זיוה ילין – אוצרת הגלריה בבארי |
||
| + | |||
| + | * '''[[הגלריה]]''' - באתר [[ויקיבוץ]] של בארי. |
||
[[קטגוריה:תערוכות]] |
[[קטגוריה:תערוכות]] |
||
גרסה אחרונה מ־19:00, 5 במרץ 2009
ינואר 2009
הגלריה בבארי מתכבדת לארח ולהציג לראשונה את התערוכה "פתחו את השער – מאה שנים לקיבוץ", שנאצרה ע"י יובל דניאלי ומוקי צור ובהפקת נדב מן כמחווה לשנת המאה לתנועה הקיבוצית. להפקה שותפים יד יערי, יד טבנקין והמכון לחקר הקיבוץ באונ' חיפה.
התערוכה מורכבת מצילומים ודימויים חזותיים המייצגים את הקיבוץ, אותם מלווה תמליל, שכתב מוקי צור ובחלקו הוא טקסט שאול. הטקסט מופיע בגוף התערוכה לצד הדימויים, על פני 25 הלוחות, המחולקים לפי נושאים שונים כמו עבודה, חינוך, תרבות, צעירים, חיילים וכו'. לכל לוח סולם צבעים ורקע משלו.
בהמשך אמורה להפוך התערוכה לתערוכה נודדת שתלווה ערבי תרבות וימי עיון בתנועה הקיבוצית. לפי דברי יובל דניאלי, מאוצרי התערוכה ויוצריה, מטרת התערוכה אינה נוסטלגית. ליוצריה לא היה עניין לעסוק בגעגוע לעבר, אלא יותר ליצור אמירה משמעותית לחיי ההווה, אולי להזכיר נשכחות, לעורר מחשבה ושאר רוח בתקופה זו של שינויים בקיבוץ. וכך כותב מוקי צור על אחד הלוחות בתערוכה: "הקיבוץ מתקרב לשנת המאה. מחזורי חיים. נולדים תינוקות. פעוטים בחצר. שאון ילדים. קבוצת נערים, בגרות בשלה, זקנה ומוות. ומתחילים מחדש. כאן על פני אדמה ומתחת לשמים. העפלה וקסם, אכזבה ותחושת כעס. לפנינו מפגש עם תמונות המלוות את מחזור החיים בקיבוץ. עין רגישה של צלמים שביקשו להתפלל במצלמה אל אנושיות, טבע, אל חברה ויחיד... מחזור החיים בקיבוץ התרחש בהיסטוריה סואנת וקשה ולפעמים גם רעה, לנוכח שינויים טכנולוגיים מפליגים... בני הקיבוץ לא פעם התמרדו נגד הצלמים מבשרי הטוב... בתערוכה קטנה זו ניתן רמזים למתח זה."
ואכן הצילומים, רובם ישנים בשחור לבן, שרים שיר הלל לקיבוץ ותופסים את הרגעים היפים, מלאי הקסם וההירואיים, אך הטקסטים מאזנים את התמונה ומכניסים גם את נקודת המבט האישית, את הקשיים ואת סיפורי המקום האותנטיים.
לתערוכה צירפנו בחדר ההקרנה מקבץ קטעים מארכיון גבעת חביבה ובאדיבותם, אותם ערך למעננו גיא ברוך. בסרט תמונות נוף קיבוציות, קטעי יומנים, מסכות ריקוד ועוד מתוך סרטים שהפיקה חברת "שדות".
אסיים בטקסט היפה בו פתח מוקי צור את התערוכה: " פיתחו את השער לבניית המקום, שיארח אוטופיה שהיא 'אין מקום'. צריך ללוות את המעשה הקשה בהרבה מילים ושירים כדי שיהיה כוח לעמוד במטלות כבדות ולהפוך אותן לאפשריות. מתחת לשמים על פני האדמה, שהנפש תוכל להכיל. שמההתחלות אפשר יהיה לברוא את מעגל החיים השלם."
אחרי המילים האלו לא נשאר לנו אלא להתחזק ולברוא מתוכנו עוד כוחות למאה השנים הבאות... לו יהי!
זיוה ילין – אוצרת הגלריה בבארי