לא רומנטי, לא הרואי: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: thumb|380px|יעל גורן שטראוס '''אוגוסט 2012''' בשבת ה-11.8, בעיצומו של הקיץ הישראלי הלוהט, תפתח בגלרי...) |
|||
שורה 9: | שורה 9: | ||
אמנות שיש בה פשטות וענווה, הסתכלות בטבע הסובב אותנו, הלא רומנטי ולא הרואי.<br/> |
אמנות שיש בה פשטות וענווה, הסתכלות בטבע הסובב אותנו, הלא רומנטי ולא הרואי.<br/> |
||
המתבונן נדרש להשתהות לרגע מהחיפזון הבלתי פוסק אחר המיוחד, האחר, החדש והגרנדיוזי, ולקלוט את הקיים, היש שנמצא מתחת לאפינו, הגלוי כל כך עד שאיננו מסוגלים לראותו. פה מובטח לו העונג, תמים ואמיתי. |
המתבונן נדרש להשתהות לרגע מהחיפזון הבלתי פוסק אחר המיוחד, האחר, החדש והגרנדיוזי, ולקלוט את הקיים, היש שנמצא מתחת לאפינו, הגלוי כל כך עד שאיננו מסוגלים לראותו. פה מובטח לו העונג, תמים ואמיתי. |
||
+ | |||
+ | ==ראו גם== |
||
+ | * '''[[הגלריה]]''' - באתר [[ויקיבוץ]] של בארי. |
||
+ | |||
+ | [[קטגוריה:תערוכות]] |
גרסה אחרונה מ־12:33, 15 בספטמבר 2012
אוגוסט 2012
בשבת ה-11.8, בעיצומו של הקיץ הישראלי הלוהט, תפתח בגלריה בבארי התערוכה
לא רומנטי, לא הרואי.
תערוכה קבוצתית של 6 ציירים ופסלת אחת, ברובם ותיקים, תושבי אשכול והאזור.
התערוכה מפנה את המבט לעיסוק הבלתי נלאה בסביבה הקרובה, בגלוי ובסמוי בה, ביומיומי שנמצא מחוץ לסטודיו, בשולי המדרכה, מאחורי הבית. צמח הבר המצוי, חסר ההוד וההדר, הנפוץ כל כך בכל מקום עד שהופך לשקוף ולבלתי נראה, הוא האנטי-גיבור שלנו.
רון גנג (אורים) מציג סדרה של שיחי צבר שהוא מוצא בוואדי שליד הקיבוץ, עופרה וולף (אורים) מתמקדת בצמחי האגבות הצומחים פרא באין מפריע בחצר הקיבוץ, יוחנן דרוקר (בארי) מצייר חצבים ועיריות – צמחי הסתיו הנובטים בכל פינה אפשרית, יעל גורן שטראוס (ניר יצחק) מפנה את מבטנו לעשב השוטה, לחובזה ולחרצית הבר, יונה לוי-גרוסמן (עין הבשור) מציירת את החולות הנודדים, מהם בוקעת צמחיה מדברית דלה, ונורית לבנה (יד מרדכי) מתמקדת בכלניות המכסות במרבדים את השדות וצידי הדרכים בחורף. מיכל אברהמי-שצקי (מגן) יוצאת לפסליה מתוך ענפים וגזעים יבשים שהיא מלקטת בשטח הקיבוץ.
אמנות שיש בה פשטות וענווה, הסתכלות בטבע הסובב אותנו, הלא רומנטי ולא הרואי.
המתבונן נדרש להשתהות לרגע מהחיפזון הבלתי פוסק אחר המיוחד, האחר, החדש והגרנדיוזי, ולקלוט את הקיים, היש שנמצא מתחת לאפינו, הגלוי כל כך עד שאיננו מסוגלים לראותו. פה מובטח לו העונג, תמים ואמיתי.