דפנה ניסים - עיוני: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: ==דפנה ניסים - עיוני== '''אוגוסט 2011''' thumb|350px|'''דפנה ניסים: עיוני''' בשבת ה-6.8.11 תפתח בגלריה בב...) |
|||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
דפנה ניסים תופרת ומאחה את חלקי הגוף הפגיע, המצולמים על נייר פרגמנט, ידיים וגבות, שלה ושל ילדיה ("יא איבני, יא בינתי"), לכדי פרחים יפהפיים וביזאריים, מעין שטיחי קיר שיש בהם מן החושני, היפה והדוחה. איברי הגוף המוגדלים השזורים זה בזה ומחוברים בפעולה של תפירה נשית עמלנית, מעבירים תחושות של כאב, חרדה, חלחלה ומוות לצד יופי ושלמות.<br/> |
דפנה ניסים תופרת ומאחה את חלקי הגוף הפגיע, המצולמים על נייר פרגמנט, ידיים וגבות, שלה ושל ילדיה ("יא איבני, יא בינתי"), לכדי פרחים יפהפיים וביזאריים, מעין שטיחי קיר שיש בהם מן החושני, היפה והדוחה. איברי הגוף המוגדלים השזורים זה בזה ומחוברים בפעולה של תפירה נשית עמלנית, מעבירים תחושות של כאב, חרדה, חלחלה ומוות לצד יופי ושלמות.<br/> |
||
בצילומים ובסרטי הוידיאו שלה "יומיומ" ו"פרחים שחורים ופיטמה" הופך השיער הנושר מגופה לחומר עבודה, ממנו היא יוצרת פרחים שחורים ומקשטת בהם את מפת שולחן האוכל ושוזרת בהם חוטים וחרוזים. |
בצילומים ובסרטי הוידיאו שלה "יומיומ" ו"פרחים שחורים ופיטמה" הופך השיער הנושר מגופה לחומר עבודה, ממנו היא יוצרת פרחים שחורים ומקשטת בהם את מפת שולחן האוכל ושוזרת בהם חוטים וחרוזים. |
||
| + | |||
| + | ==ראו גם== |
||
| + | * '''[[הגלריה]]''' - באתר [[ויקיבוץ]] של בארי. |
||
| + | |||
| + | [[קטגוריה:תערוכות]] |
||
גרסה אחרונה מ־17:38, 15 בספטמבר 2011
דפנה ניסים - עיוני
אוגוסט 2011
בשבת ה-6.8.11 תפתח בגלריה בבארי תערוכת יחיד של האמנית דפנה ניסים.
דפנה ניסים, בתערוכתה "עיוני", ממשיכה את עיסוקה מתערוכותיה הקודמות בגלריה גרוס ובמוזיאון הנגב לאמנות, בהן עסקה בזהותה כאמנית-אישה, אמא, גרושה ומזרחית.
בעבודותיה האוטוביוגרפיות היא משתמשת בצילומי חלקי גופה וחלקי גופם של ילדיה, בביתי וביומיומי, ובשאריות הנושרות מהגוף: בשערות השחורות הבולטות על העור – שהן לדידה מאפיין מזרחי - שהיא הופכת אותו לקישוטי וגרוטסקי.
דפנה ניסים תופרת ומאחה את חלקי הגוף הפגיע, המצולמים על נייר פרגמנט, ידיים וגבות, שלה ושל ילדיה ("יא איבני, יא בינתי"), לכדי פרחים יפהפיים וביזאריים, מעין שטיחי קיר שיש בהם מן החושני, היפה והדוחה. איברי הגוף המוגדלים השזורים זה בזה ומחוברים בפעולה של תפירה נשית עמלנית, מעבירים תחושות של כאב, חרדה, חלחלה ומוות לצד יופי ושלמות.
בצילומים ובסרטי הוידיאו שלה "יומיומ" ו"פרחים שחורים ופיטמה" הופך השיער הנושר מגופה לחומר עבודה, ממנו היא יוצרת פרחים שחורים ומקשטת בהם את מפת שולחן האוכל ושוזרת בהם חוטים וחרוזים.