הצופים ב': הבדלים בין גרסאות בדף
| (3 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''הצופים ב'''' - שכבה ארצית בתנועת הצופים, מת"א, חיפה וירושלים. ב–1942 התחלקו להכשרה בשלושה קיבוצים - חפציבה, דורות ומעוז–חיים (בפלמ"ח). לאחר כשנה התקבצו כולם בקבוץ תל–יוסף ובנובמבר 1944 יצאו כפלוגה ל[[בנימינה]]. הבנות, ברובן, עבדו במשקי בית והבנים - רובם במחצבת שפיה. חלקם עבדו במשק העצמי (גן–ירק, רפת וגידולי שדה). מטרתם היתה - גיבוש חברתי–קיבוצי וצבירת נסיון בעבודה חקלאית, כהכנה להתיישבות. ב–7 באוקטובר 1945, קבוצת "הצופים ב'" הגדירה עצמה לקבוץ–המאוחד ולאחר מכן התאחדה עם קבוצת הנוה"ע "[[בארות]]". שם הקבוצה המאוחדת הוסב ל"[[הצופים ב'–בארות]]". |
'''הצופים ב'''' - שכבה ארצית בתנועת הצופים, מת"א, חיפה וירושלים. ב–1942 התחלקו להכשרה בשלושה קיבוצים - חפציבה, דורות ומעוז–חיים (בפלמ"ח). לאחר כשנה התקבצו כולם בקבוץ תל–יוסף ובנובמבר 1944 יצאו כפלוגה ל[[בנימינה]]. הבנות, ברובן, עבדו במשקי בית והבנים - רובם במחצבת שפיה. חלקם עבדו במשק העצמי (גן–ירק, רפת וגידולי שדה). מטרתם היתה - גיבוש חברתי–קיבוצי וצבירת נסיון בעבודה חקלאית, כהכנה להתיישבות. ב–7 באוקטובר 1945, קבוצת "הצופים ב'" הגדירה עצמה לקבוץ–המאוחד ולאחר מכן התאחדה עם קבוצת הנוה"ע "[[בארות]]". שם הקבוצה המאוחדת הוסב ל"[[הצופים ב'–בארות]]". |
||
| − | [[תמונה:Hazofim_B.jpg|right| |
+ | [[תמונה:Hazofim_B.jpg|right|600px|thumb|הצופים ב': קבוצת גרעין המייסדים שחברו לנוער העובד להקמת "הצופים ב'-בארות"]] |
<div style="float:left; border:1px solid #E9AB17;background-color:#FFF8C6; padding:8px;width:400px; margin: 8px;"> |
<div style="float:left; border:1px solid #E9AB17;background-color:#FFF8C6; padding:8px;width:400px; margin: 8px;"> |
||
| + | '''ממעוז-חיים לרחוב בלפור מס' 9 בירושלים'''<br/> |
||
| − | '''הסיפורון התשיעי: השכן הטוב - הקיבוץ הדתי בארות יצחק'''<br/> |
||
| + | (לזכר גנוסיה דגן ז"ל) |
||
[[תמונה:Sipuronim_Logo.jpg|right|120px]] |
[[תמונה:Sipuronim_Logo.jpg|right|120px]] |
||
| + | '''גרעין הצופים ב''''<br/> |
||
| − | כשהגענו לראשונה לבארות יצחק, היו |
||
| + | גרעין הצופים ב' מנה כמאה חברי התנועה מחיפה, תל-אביב וירושלים. הנוהג אז היה לחלק כל גרעין לשלושה חלקים: שליש להדרכה, שליש להכשרה חקלאית בקיבוצים ושליש לפלמ"ח. |
||
| − | בו 250 חברים ו־70 ילדים. |
||
| + | מעוז-חיים.<br/> |
||
| − | הבתים ומגדל המים היו בנויים. מים |
||
| + | המגויסים (וגנוסיה ואני בתוכם) השתייכו לפלוגה ד' של הפלמ"ח שבמסגרתה עבדנו שבוע בקיבוץ ושבוע שני – לסירוגין - היה מוקדש לאימונים. גרנו באוהלים והתקיימנו, כמו כולם, בצמצום ובחסכנות. |
||
| − | מליחים נשאבו מבאר שנקדחה במקום. |
||
| + | ב-25.2.1944 איבדנו חבר יקר: גיל אדל, חניך הגימנסיה "הרצליה". תלמיד מצטיין וספורטאי מוכשר. הוא חלה בטיפוס והתמוטט בתחרות ריצה שנערכה במקום.<br/> |
||
| − | החברים עבדו ברפת ובענפים חקלאיים |
||
| + | |||
| − | נוספים ולמדו, בדרך הקשה, להתמודד |
||
| + | '''המסעות'''<br/> |
||
| − | עם קרקע ואקלים בלתי מוכרים.<br/> |
||
| + | בנוסף על האימונים המגוונים התאפיין הפלמ"ח במסעות שמטרתם הכרה יסודית של אזורי הארץ השונים. אספר בפרוטרוט על אחד מהם: המסע הרגלי מרביבים לירושלים. יצאנו בשתי משאיות והגענו לבאר-שבע. שם נעצרנו על ידי המשטרה הבריטית כיוון שחל איסור על יהודים לסייר בנגב. הבחורים נכלאו בצינוק והבחורות (איזו התחשבות...) בתחנת המשטרה. אחת הפלמחניקיות הצליחה לשכנע את המפקד, לורד אוקספורד, שפנינו לביקור קצר ברביבים.<br/> |
||
| − | בארות יצחק ושלושת המצפים, עלו |
||
| + | קיבלנו אישור לנסוע, הגענו לרביבים והתחלנו לצעוד. הנהגים שחזרו לבאר-שבע נעצרו ונכלאו. במשך שישה ימים עשינו את דרכנו לסדום בה חצינו לראשונה את המכתש הקטן. במחנה הפועלים בסדום קיבלו אותנו במאור פנים ודיווחו לנו על התקלה שקרתה. המשאית שאמורה הייתה להביא לנו אוכל נסעה לרמת-רחל. לסדום הגיעה המשאית עם הבגדים...<br/> |
||
| − | להתיישבות ב־1943. עד שנה זו לא היה |
||
| + | המשכנו לצעוד צפונה לאורך שפת ים המלח. טיפסנו על המצדה והגענו לעין-גדי בה ישבו בדואים לא ידידותיים במיוחד. בלילה הצליחו לגנוב אקדח מאחד המפקדים. לדאבון ליבו.<br/> |
||
| − | אף ישוב יהודי מדרום לכביש עזה - |
||
| + | למחרת טיפסנו במעלה התלול למדבר יהודה. חלפנו ליד ההרודיון, המשכנו לבית-לחם והגענו לרמת-רחל. כאן קיבל את פנינו יצחק שדה ו...ארוחה מספקת. |
||
| − | באר שבע.<br/> |
||
| + | |||
| − | המייסדים של בארות יצחק עלו לארץ |
||
| + | '''מסיבת הסיום'''<br/> |
||
| − | מגרמניה ומצ'כיה, לפני מלחמת העולם |
||
| + | בין חברינו הירושלמים נמנה הבל אגיון. הוא הזמין אותנו לביתו כדי לחגוג את הצלחת המסע. הוריו, שביקרו אותו במעוז-חיים, ידעו מה צפוי והורו לסלק את השטיחים מהחדרים המפוארים. לא ידענו אז מי יהיה הדייר בנימין ואשתו שרה שיגורו ב[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%90%D7%92%D7%99%D7%95%D7%9F כתובת זו] ויזכו לכותרות "מחמיאות". |
||
| − | השנייה. הם היו מבוגרים מאתנו, כיוון |
||
| + | |||
| − | שהמתינו לעלייה 7 שנים. (לעומת |
||
| + | '''החיפוש ברמת-הכובש'''<br/> |
||
| − | המתנתנו אנו – שנתיים).<br/> |
||
| + | בסוף 1943 הועברה פלוגה ד' לרמת-הכובש. ב-16.11.1943 ערכו הבריטים חיפוש אחר נשק בקיבוץ. המאבק היה קשה וגנוסיה הייתה בין החברות והחברים שניסו למנוע מן החיילים למצוא את הנשק. חבר קיבוץ אחד נהרג ו-14 נפצעו. למרות שהבריטים לא מצאו את מבוקשם הזעם בישוב היה גדול.<br/> |
||
| − | נפל בגורלם להתיישב במרחק 5 ק"מ |
||
| + | אילו מקצת מן האירועים שחווינו בשורות הפלמ"ח. |
||
| − | בלבד מעזה של אז. המפורט לעיל בא |
||
| + | |||
| − | להדגיש כי בארות יצחק ה"ותיקה" |
||
| + | '''רינה הברון'''</div> |
||
| − | היוותה עבורנו שכן טוב. היה בה רופא, |
||
| − | בו נעזרנו בעת מחלה. זכינו לסיוע |
||
| − | ובקשותינו השונות נענו ככל שניתן היה. |
||
| − | ב־1948, בעת ההתקפה של הצבא |
||
| − | המצרי על בארות יצחק, התנהל קרב |
||
| − | קשה מאוד. מגדל המים נפגע, התעלות |
||
| − | הוצפו מים והנשק של הלוחמים נרטב. |
||
| − | אנו, הקרובים להם, ששמענו את קולות |
||
| − | הנפץ, היינו חסרי אונים ולא יכולנו |
||
| − | לסייע לישוב המותקף. |
||
| − | למרבה המזל והסיוע של לוחמי |
||
| − | הפלמ"ח, החזיקה בארות יצחק מעמד |
||
| − | והמצרים נסוגו.<br/> |
||
| − | '''רינה הברון (מתוך "מסע אל העבר" - 20 סיפורונים)'''</div> |
||
[[קטגוריה:ה]] |
[[קטגוריה:ה]] |
||
גרסה אחרונה מ־16:20, 8 בספטמבר 2024
הצופים ב' - שכבה ארצית בתנועת הצופים, מת"א, חיפה וירושלים. ב–1942 התחלקו להכשרה בשלושה קיבוצים - חפציבה, דורות ומעוז–חיים (בפלמ"ח). לאחר כשנה התקבצו כולם בקבוץ תל–יוסף ובנובמבר 1944 יצאו כפלוגה לבנימינה. הבנות, ברובן, עבדו במשקי בית והבנים - רובם במחצבת שפיה. חלקם עבדו במשק העצמי (גן–ירק, רפת וגידולי שדה). מטרתם היתה - גיבוש חברתי–קיבוצי וצבירת נסיון בעבודה חקלאית, כהכנה להתיישבות. ב–7 באוקטובר 1945, קבוצת "הצופים ב'" הגדירה עצמה לקבוץ–המאוחד ולאחר מכן התאחדה עם קבוצת הנוה"ע "בארות". שם הקבוצה המאוחדת הוסב ל"הצופים ב'–בארות".
ממעוז-חיים לרחוב בלפור מס' 9 בירושלים
(לזכר גנוסיה דגן ז"ל)
גרעין הצופים ב'
גרעין הצופים ב' מנה כמאה חברי התנועה מחיפה, תל-אביב וירושלים. הנוהג אז היה לחלק כל גרעין לשלושה חלקים: שליש להדרכה, שליש להכשרה חקלאית בקיבוצים ושליש לפלמ"ח.
מעוז-חיים.
המגויסים (וגנוסיה ואני בתוכם) השתייכו לפלוגה ד' של הפלמ"ח שבמסגרתה עבדנו שבוע בקיבוץ ושבוע שני – לסירוגין - היה מוקדש לאימונים. גרנו באוהלים והתקיימנו, כמו כולם, בצמצום ובחסכנות.
ב-25.2.1944 איבדנו חבר יקר: גיל אדל, חניך הגימנסיה "הרצליה". תלמיד מצטיין וספורטאי מוכשר. הוא חלה בטיפוס והתמוטט בתחרות ריצה שנערכה במקום.
המסעות
בנוסף על האימונים המגוונים התאפיין הפלמ"ח במסעות שמטרתם הכרה יסודית של אזורי הארץ השונים. אספר בפרוטרוט על אחד מהם: המסע הרגלי מרביבים לירושלים. יצאנו בשתי משאיות והגענו לבאר-שבע. שם נעצרנו על ידי המשטרה הבריטית כיוון שחל איסור על יהודים לסייר בנגב. הבחורים נכלאו בצינוק והבחורות (איזו התחשבות...) בתחנת המשטרה. אחת הפלמחניקיות הצליחה לשכנע את המפקד, לורד אוקספורד, שפנינו לביקור קצר ברביבים.
קיבלנו אישור לנסוע, הגענו לרביבים והתחלנו לצעוד. הנהגים שחזרו לבאר-שבע נעצרו ונכלאו. במשך שישה ימים עשינו את דרכנו לסדום בה חצינו לראשונה את המכתש הקטן. במחנה הפועלים בסדום קיבלו אותנו במאור פנים ודיווחו לנו על התקלה שקרתה. המשאית שאמורה הייתה להביא לנו אוכל נסעה לרמת-רחל. לסדום הגיעה המשאית עם הבגדים...
המשכנו לצעוד צפונה לאורך שפת ים המלח. טיפסנו על המצדה והגענו לעין-גדי בה ישבו בדואים לא ידידותיים במיוחד. בלילה הצליחו לגנוב אקדח מאחד המפקדים. לדאבון ליבו.
למחרת טיפסנו במעלה התלול למדבר יהודה. חלפנו ליד ההרודיון, המשכנו לבית-לחם והגענו לרמת-רחל. כאן קיבל את פנינו יצחק שדה ו...ארוחה מספקת.
מסיבת הסיום
בין חברינו הירושלמים נמנה הבל אגיון. הוא הזמין אותנו לביתו כדי לחגוג את הצלחת המסע. הוריו, שביקרו אותו במעוז-חיים, ידעו מה צפוי והורו לסלק את השטיחים מהחדרים המפוארים. לא ידענו אז מי יהיה הדייר בנימין ואשתו שרה שיגורו בכתובת זו ויזכו לכותרות "מחמיאות".
החיפוש ברמת-הכובש
בסוף 1943 הועברה פלוגה ד' לרמת-הכובש. ב-16.11.1943 ערכו הבריטים חיפוש אחר נשק בקיבוץ. המאבק היה קשה וגנוסיה הייתה בין החברות והחברים שניסו למנוע מן החיילים למצוא את הנשק. חבר קיבוץ אחד נהרג ו-14 נפצעו. למרות שהבריטים לא מצאו את מבוקשם הזעם בישוב היה גדול.
אילו מקצת מן האירועים שחווינו בשורות הפלמ"ח.