שבתאי לוז'ינסקי

מתוך Wikibbutz
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האניה "שבתאי לוזינסקי": מאות מעפילים הורדו בחוף ניצנים

שבתאי לוז'ינסקי - ב–11 במרץ 1947, עם ערב, הורה יצחק פונדק, מפקד גליל דרום של "ההגנה", שמפקדתו שכנה בבית–האדום, על מא"ז הקבוצה לשלוח כיתת כוננות למושבה גדרה. בבואה למושבה התברר, שהמשימה היא הורדת מעפילים בחוף ניצנים. במקביל לכך, הועמדו רבים מחברי וחברות הקבוצה הכן לקראת הבאות. בשעות הקטנות של הלילה הם הועברו באוטובוס, דרך מחנה צבאי בריטי, אל קיבוץ ניצנים. הבנות נשארו לעזור בקליטת המעפילים שהחלו להגיע מן החוף. הבנים המשיכו לחוף הים, שם, במרחק 120 מ' מן החוף, היתה תקועה הספינה "שבתאי לוז'ינסקי" ועליה כ–850 מעפילים. על החוף אירגנה יחידת פלמ"ח את מבצע ההורדה: מהספינה נמתח חבל עד לחוף וחברי "הצופים ב'–בארות" התפזרו לאורכו וסייעו למעפילים לרדת מן הספינה ולהגיע לחוף. יחידת הפלמ"ח נאלצה להסתלק עם אור היום, אך בינתיים הגיעו מאות אנשי ישובים שהוזעקו מאיזור הדרום והצטרפו למבצע. עד שהגיעו החיילים הבריטיים מהמחנה הצבאי הסמוך, הצליחו להבריח כמה אוטובוסים עם מעפילים ולפזרם בישובי הדרום. מאות יהודים, תושבי הדרום ומעפילים, הוקפו ע"י הצבא הבריטי, רוכזו במחנה הצבאי, שם נחקרו שעות ארוכות. במהלך החקירה, הזדהה כל אחד מהעצורים כ"יהודי מארץ–ישראל". העצורים, חלקם שוחררו וחלקם הוסעו ב–30 משאיות לחיפה. כ–750 מעפילים, מעורבים עם תושבי הדרום, הועלו בכוח על אנית–גירוש בריטית וגורשו לפמגוסטה שבקפריסין. מאות הנותרים הוחזרו לדרום ושוחררו. מקבוצת "הצופים ב'-בארות" השתתפו במבצע 53 חברים. 12 מהם נשלחו לקפריסין. רובם הוחזרו כעבור זמן קצר ורק 3 (יענקל'ה חרובי, גנוסיה דגן ושאול שמאי ז"ל), נשארו שם כשליחים למספר חודשים.

ראו גם