קשר מורס
הסיפורון השביעי: יונים ואלחוטאים
כשצעדנו ברגל מבארות יצחק לנחביר
בליל העליה, הפקידו בידי יונה עברי
כלוב עם יוני דואר. כשהגענו למקום,
הושמו פתקים בטוטפות שלהן ובהם
דיווח: "המשימה בוצעה" והיונים נשלחו
לדרכן - לבסיסן בגבעת ברנר.
ככל הידוע לי, היונים אבדו בדרך ולא
הגיעו ליעדן.
כשנה לאחר מכן נשלחנו, איזי ואני,
ללמוד אלחוט בקורס שהתקיים במקום
סודי ברחובות.
כיצד הגענו לשם? מצאנו הסעה
מזדמנת או הלכנו ברגל לעזה. עלינו על
אוטובוס בקו עזה-יפו, שעשה דרכו גם
במושבות היהודיות. ירדנו ברחובות -
כל פעם בתחנה אחרת - כדי שהנהג לא
יחשוד חלילה.
הקורס נמשך חודש ימים. השתתפו בו
נציגי ישובים מכל הארץ. למדנו להפעיל
את מכשיר הקשר, לשדר ולקלוט,
להצפין ידיעות ולפענח הצפנות.
עברנו בהצלחה את המבחן הסופי
וחזרנו לנחביר. כעבור זמן קצר הגיע
המכשיר שהיה ארוז במזוודה לא
גדולה. מאותו זמן ואילך החל פרק חדש
בתולדות התקשורת שלנו עם קרובים
ורחוקים.
קשר מורס - היה מקובל כאמצעי קשר אלחוטי עם המפקדה בניר–עם, במלחמת העצמאות ועם מפקדת צה"ל, במלחמת סיני. מפעילי הקשר בנחאביר ובבארי היו - איזי רייך ורינה (נשרי) הברון.