העליה לנחאביר

מתוך Wikibbutz
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ההודעה על העליה להתישבות: חלוצים בגדרה מצטופפים מאחורי החלונות לשמוע את הבשורה

העליה לנחאביר - ההכנות לעלייה החלו בראש השנה תש"ז, לאחר הודעה קצרה שנמסרה ע"י נציגי מזכירות הקבה"מ והמוסדות המיישבים. במוצאי יום הכיפורים יצאו מ"בארות" דרומה, על גבי משאית, 24 חברים ו–5 חברות. מקום הריכוז היה בבארות יצחק, משם יצאו גם העולים לתקומה ולכפר דרום. ב–4:30 לפנות בוקר יצאה שיירה מתוגברת במגוייסים מישובי הדרום ומעובדי "סולל–בונה" במחנה נוזירט, למקום המיועד להתיישבות. לאחר שהגיעו המשאיות העמוסות בציוד ובחומרי בניין, החלו בהקמת הצריפים והגדר. תוך יומיים הוקמו 2 צריפי מגורים (5 חדרים בכל אחד), צריף חדר–אכילה ומטבח, מקלחת, מכבסה ובית שימוש. הוקם מגדל ועליו מיכל מים (4 מ"ק), נחפרו 3 עמדות מוגנות בשקי חול ונמתחה גדר מתיל דוקרני. בסיומו של היום השני נערכה מסיבה להצלחת המיבצע, מלווה בכיבוד, ריקודים ונאומי ברכה ופרידה מאלה שבאו לעזרה. המבצע נערך במסגרת עליית י"א הנקודות.


העלייה לנחביר

בחול המועד סוכות, תש"ז, אוקטובר 1946, תאר אהרון ידלין במכתב את ליל העלייה לנחביר ואת הימים הראשונים בנקודה. להלן קטעים ממכתב זה.

"...בהגיענו לבארות יצחק מצאנו את המקום הומה ושוקק אנשים ומכוניות. הייתה זו נקודת בסיס לעלית שלוש נקודות: דיר בלח, נחביר וסומרה.
קצת לפני חצות התחלנו בהעמסת מכוניות המשא שהיו עתידות להביא את חלקי המחנה שלנו למקום הקמת הנקודה. ובחצות שכבנו לישון בין חבילות הקש של בארות יצחק מבלי לדעת ידיעה ברורה עדיין אם אנו יוצאים הלילה או בזמן אחר.
...ואכן ב-3.30 אחר חצות העירו אותנו וניתן הצו להיות נכונים ללכת לנחביר ב-4.30. סעדנו את לבנו והתייצבנו בשורות לקראת הליכה צבאית בלווית גששים ואבטחה.
...ידענו שההליכה של השיירה הארוכה המורכבת מחברינו וכל אלה שבאו לעזרה לשם הקמת המחנה ובעיקר לשם אבטחת הנקודה החדשה בשעת חשיכה זו, בהסתר ובהתגנב, סוללת דרך להליכה זקופה, גלויה של יהודים רבים למולדתם ולהתיישבותם בארץ. ותקווה זו היא שהקלה עלינו להימנע מצעידה תוך שירה, שירת כבוש השממה, היא שעזרה לנו גם להמנע מלשאת רגלינו בריקודים מיד עם הגיענו למקום, ובמקום הריקודים התחילה מלאכת הבנין. לא אתאר את מאמץ העבודה ואת תוספת האנשים שהגיעו אלינו מגבעת ברנר, מאנשי המחנה בנוזירט, אסתפק בציון העובדה ששלושת הימים הראשונים היו ימי מאמץ עד כלות הכוחות 12 שעות עבודה, ובסופם היו מוקמים במחנה חדר אוכל עם מטבח גדול ומחסן פרודוקטים. שני צריפי מגורים כל אחד מכיל חמישה חדרים. מקלחת כפולה+מכבסה. בית שימוש. מגדל קטן ועליו טנק מים המכיל 4 קוב, שלוש עמדות חפורות בנויות מאבנים ועליהן מאות שקי חול וגדר כפולה ומסובכת בחוטי תיל.
ביום שני ערכנו מסיבת פרידה לכל אלה שעזרו לנו. היו קטעי קריאה, דברי הערכה, עידוד ותודה, עוגיות, יין והעיקר ריקודים. ריקוד היסטורי קראנו לריקוד ההוא.
... ביום השלישי עזבו אותנו כל אלה שבאו לעזרה אם אלו אנשי סולל בונה או גבעת ברנר או נוער תל-אביבי שגויס למטרה זו. נשארנו לבדנו.
מעתה כל האחריות עלינו. עלינו להפרות את אדמות נחביר"

מתוך חוברת "עשר נקודות ונקודה" בעריכת רנה הברון, 1996