המכון הביבליוגרפי
המכון הביבליוגרפי - ראשיתו בסוף שנות ה–40 והמשכו בשנות ה–50, כאשר החבר מאיר בוכסוילר (בוכסי) החל לאסוף חומר למדריכים בתנועות הנוער, כתחביב וכיעוד. בראשית שנות ה–60 זכה המפעל להכרה רשמית של מזכירות הקבה"מ ואושר כמכון ביבליוגרפי ע"י מוסדות אפעל. המכון זכה לתמיכה ולעידוד גם מהמוסדות בבארי והוקצה למכון מבנה מיוחד. למרות החסות שניתנה ע"י מוסדות התנועה, עמד בוכסי על כך שעיקר העבודה במכון תעשה בבארי. עם הקמת "יד טבנקין" צורף המכון הביבליוגרפי אליו.
ייחודו של המכון הוא באיסוף מאמרים ופירסומים מתוך עיתונות, תדפיסים, שיכפולים ובטאונים, במירב הנושאים, עם דגש על הנושא הקיבוצי. כל החומר ממויין, מקוטלג ונגיש באמצעות מחשבים והוא משמש בעיקר לצרכי מחקר ולהדרכה בתנועות הנוער. בשנות ה–60 החלה אוניברסיטת תל–אביב לשתף פעולה עם המכון. הוכנו מפתחות רב שנתיים (לשנים 1923-1967) לכתבי העת של התנועה הקיבוצית. מאז ראשית פעילותו של המכון פורסמו ע"י בוכסי עשרות מאמרים וכ–10 ספרים, בשפות שונות. למכון הוקצה מקום נכבד ב"יד טבנקין", אך בגלל מחסור בכספים ובכוח אדם, מתנהלת העברתו בעצלתיים וחלק מהחומר נמצא עדיין בבארי.
בשנת 2005 הועבר כל החומר שנותר בארכיון לספריית אוניברסיטת חיפה, והמבנה עצמו, שהיה רעוע מאוד, נהרס.