ימים ראשונים בבארי 1949
...הנשים והילדים הצטרפו לבעליהם בבארי. שרה רייך, לדוגמא, הגיעה אז במונית עם חברות
נוספות ועם בתה התינוקת בת התשעה ימים. תלמה, בתה של יהודית רפופורט, היתה בת 7
חודשים כשהגיעה מגדרה לבארי. יהודית: "ההתרשמות הראשונה שלי מבארי: חול, חול, חול
וחול. לא עץ, לא ירק. יש לנו תמונה של הבת שלנו, יושבת בחול ומשחקת עם צלחת פח
וספל פח. גרנו פה באוהלים. גרו אז זוג ופרימוס. זאב ואני גרנו בצריף מאלה שהביאו
מגדרה. צריף קטן כזה. בערך בגודל של המטבח שלנו היום." מרים בר סיני הגיעה מגדרה
עם שני ילדים קטנים, אודי ויורם. מרים: "בהתחלה היה קשה מבחינת הילדים. מדבר. סופות
אבק... לילדים תמיד היו עיניים אדומות. תמיד דאגתי, מה, אני אגדל ילדים עם מחלות
עיניים?"
חיהל'ה הגיעה מגדרה עם שני ילדים, עמירי בן 4 וחצי ורן בן חצי שנה. "לא היה לנו מה ללבוש, והיה לנו קר, והילדים לא רצו לצאת מהמיטות, היה להם קר, והם היו נפוחים מקור
בידיים וברגליים. הרגליים לא יכלו להיכנס לנעליים מרוב קור. אז הם נשארו במיטות כל
היום. לא היה לנו במה לחמם, היו שמים פתיליה ועל זה עציץ. בהתחלה, בבית הילדים, חדר
אחד היה לגיל הרך וחדר שני לילדים."
מתוך "שיחת קיבוץ" בהוצאת קיבוץ בארי, 1996