שיחת קיבוץ
"שיחת קיבוץ" הוא ספר שיצא לאור בהוצאת קיבוץ בארי לקראת חג ה-50. הספר שנכתב ונערך ע"י אביעד רז ביוזמת חברים בראשות נילי בר סיני. הוא נכתב מתוך כ–150 שעות ראיון עם כ–60 מוותיקי בארי, 50 מתוכם חברי הקיבוץ (כולל 6 מוותיקי קדמה) וכ–10 עוזבים.
מתוך ההקדמה לספר:
"הראיונות נעשו בחדרי הוותיקים והוקלטו במסרטת וידאו ובטייפ. בכל ראיון התחקינו אחר כרוניקה קבועה: תנועת הנוער, מסלול ההכשרה, גדרה, סדום, נחביר, השנים הראשונות בבארי. כל ראיון נפתח בביוגרפיה אישית עם דגש על מערכת השיקולים שקדמו להחלטה ללכת לקיבוץ, והסתיים בראייה לאחור של השנים הראשונות מנקודת–מבט של היום. מעבר לקווים אלה, לא הוכתבה השיחה על–פי שאלות מוכנות מראש, אלא זרמה בהתאם לקצב האישי של המרואיין, נטיית לבו ונקודת–המבט שלו. תוך–כדי הראיונות ואחריהם עבדתי גם עם חומרי ארכיון. קראתי את כל הפרוטוקולים הרלבנטיים, חוברות מיוחדות שפורסמו לרגל חמש, שבע ועשרים שנה לבארי, וכן ספרות תיעודית ומחקרית על אותן שנים. במהלך הכתיבה עצמה שולבו המקורות השונים. הוותיקים דיברו כל אחד בפני עצמו ובחדרו, אך העריכה הפגישה אותם ושילבה בין קולותיהם.
השיחות היו עבורי חוויה מיוחדת. לא היו שני אנשים שסיפרו את אותו סיפור, למרות האמירה הנישנית בדבר זיכרון חלש ובלגן במגירות. היה שוני גם בצורת השיחה של נשים וגברים. בהכללה ניתן לומר, כי נשים דיברו יותר על נושאים ביתיים ואישיים, למשל טיפול בילדים, ניקיון או חוסר התאמה לעבודה. גברים, לעומתן, גילו נטייה לדבר על נושאים משקיים ואידיאולוגיים. הנשים ביטאו יותר התבוננות מהצד ותחושה של משחק… הגברים, בדרך–כלל, התרכזו במעש, ודיברו מתוך העשייה. עצם ההעמדה שבחרו לעצמם המרואיינים מעניינת בהקשר הזה. גברים העדיפו להתראיין בסלון, כשגבם לספריה. הנשים הזמינו אותי למטבח. הקורא מוזמן לברר בעצמו אם אכן קיימים ההבדלים הללו ובאיזו מידה."
אביעד רז, עורך הספר
בספר סיפורה של בארי בשנותיה הראשונות וסיפורים אישיים מרתקים של מייסדיה.