הצגת המקור של הדף "נטע שפירא: "כלאי רוח", רועי מנחם מרקוביץ: "עסקים כרגיל""

'''1.2011'''
[[תמונה:N_Shapira.jpg|thumb|400px|'''נטע שפירא:''' כלאי רוח]]
[[תמונה:R_Markoviz.jpg|thumb|400px|'''רועי מנחם מרקוביץ:''' עסקים כרגיל]]

'''נטע שפירא''' הציג בחלל הגדול את תערוכתו "'''כלאי רוח'''" - מבנים שתכליתם חידה, שאינם יכולים לתפוס דבר: מחד תופסים בתוכם עולם, ומאידך נמצאים בתוך עולם.<br/>
הצלם נטע שפירא פועל בתוך עולם שלא ניתן לתפוס אותו, ובתוכו מייצר פעולה קטנה ומשנית. העולם שהוא פועל בתוכו נמצא תמיד בשוליים שיש בהם הרבה יופי, משהו מהחצר האחורית, הלא מטופחת, מקומות שהתרבות עדיין לא נגעה בהם, או שיש בהם שיירים לא מאורגנים.<br/>
המבנה המוקם באותו חלל מנסה לתפוס משהו – ניסיון פתטי שנועד לכישלון מראש, כמו הניסיון לתפוס רוח. הארעיות וחוסר התכליתיות הן שמאפיינות אותו.<br/>
הצילומים מצולמים חלקם במצלמת פלאפון ומפותחים בטכניקות הדפסה שתורמות לאווירה המיוחדת שלהם.<br/>
'''רועי מנחם מרקוביץ''' הציג את תערוכתו "'''עסקים כרגיל'''" בחדר ההקרנה.<br/>
מתחת לפני השטח מחכה כוח עצום הממתין לכלות את הנורמאלי והנוח. בסרטונים הקצרים מתוארת אווירת ה"עסקים כרגיל" כממגנטת אליה אנרגיות טרור והפרעה.<br/>
בסרטים הקצרים מתואר הרגע היומיומי של האדם החופשי, התר בפסטורליות אורבאנית אחר פינת רחוב ארעית שהופכת לנקודת הפתיחה של ההרס, וקורסת אל תוך עצמה.
כך למשל מזרקה תמימה מוחצת (ומרטיבה) את שולחנות וכיסאות המסעדה.<br/> 
היעד - מקומות בילוי ותיירות. החומרים - מכל הבא ליד.<br/>
שני האמנים, כל אחד בדרכו, תופסים בפריים שלהם את השולי והיומיומי, אך בעוד נטע שפירא מעצים את תחושת הארעיות וחוסר התכליתיות במפגש של המבנה, הגוף הזר, עם העולם, מייצר רועי מרקוביץ באופן מלאכותי את אותן סביבות תמימות למראה, פסטוראליות ויומיומיות ומביא אותן למצב של קריסה והרס עצמי, שיש בהן מן המטריד והמאיים.<br/>

==ראו גם==
* '''[[הגלריה]]''' - באתר [[ויקיבוץ]] של בארי.

[[קטגוריה:תערוכות]]