מקלחת ציבורית
מקלחת ציבורית - מוסד מוכר בשנותיו הראשונות של הקיבוץ. המקלחות הראשונות בגדרה, בנחאביר ובבארי, היו עשויות מסגרות עץ ופח, עם רצפות בטון, מה שחייב שימוש בכפכפים (ע"ע). המקלחת חולקה לשני אגפים (לחברות ולחברים) ובה ספסלים ומדפים לבגדים. רק באמצע שנות ה–50 הציבו ליד המקלחת דוד למים חמים (ע"ע) ועד אז היו מתקלחים במים קרים, או שהיו מביאים מים חמים בפחיות מהמכבסה. מלבד היותה המקום היחיד לרחצה, עבור האוכלוסיה הבוגרת, מילאה המקלחת תפקיד חשוב במיפגש חברתי של חברים וחברות (כל קבוצה בנפרד), החלפת אינפורמציה ורכילויות ופיתוח קול בשירה בציבור של כל המתרחצים. ב–1962 נבנתה מקלחת חדשה, לא הרחק מהמכבסה, בנויה בטון ובלוקים. אך בד בבד נבנו גם מקלחות בדירות חברי הקיבוץ ומאז, חדלה המקלחת הציבורית למלא את תפקידה החברתי והיא שימשה את האוכלוסיה הזמנית ואת המתנדבים (ע"ע).