לול
לול - ב–1946 הוקמו ב"בארות" 6 לולים קטנים ע"י עובדי הנגריה. את הלולים תיכנן האגרונום יהודה גודריץ (אביהם של מונה עופר ומיכאל גדיש). בלולים שוכנו 600 תרנגולות וכל הביצים סופקו למטבח. בראשית שנות ה–50, עם המעבר לבארי החדשה, הוקם ע"י נגרית גבר–עם, הלול הראשון - לול א'. עד סוף שנות ה–60 הוקמו 4 לולים נוספים, בית אימון לאפרוחים ומדגרה. מספר העופות המירבי בשנה הגיע ל–21,000 מטילות. בשנים הראשונות ייצרו בעיקר ביצי מאכל והתרומה ליום עבודה היתה נמוכה. החל משנת 1959 עברו לייצור ביצי רביה, לפי מכסות ייצור (כ–2,000,000 ביצים בשנה). הוכנס מיכון בהאבסה ובאיסוף הביצים. ב–1984 הוקם לול חדש ומבודד, מחוץ לגדר המשק. עד 1987 נמשך הפיתוח ודווח על הכנסה גבוהה ותרומה יפה ליום עבודה, אך מאז חלה ירידה ברווחיות וקשיים באיוש הצוות. ב–1990 הוחלט לחסל את הענף. בלול עבדו כ–6 ח"ח ובין עובדיו היו: זאב עופר ז"ל, רבקה שורק, יענקל'ה חרובי ז"ל, אליהו שהרבני ז"ל, ברוך מאיר ויצחק בכר. לול ד' הפך למחסן וזה שמחוץ למשק הושכר לקב' ניר–עם. החל מ–1995 הוא משמש כמחסן נייר למפעל הדפוס, ומשנת 2005 גם כחנות האופניים "לה מדווש".
