הסליק: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | <div style="float:left; border:1px solid #E9AB17;background-color:#FFF8C6; padding:8px;width:350px; margin: |
+ | <div style="float:left; border:1px solid #E9AB17;background-color:#FFF8C6; padding:8px;width:350px; margin: 4px 10px;"> |
'''הסליק'''<br /> |
'''הסליק'''<br /> |
||
ההוראה הייתה להטמין את ה"סליק" בעומק של מטר ועשרים לפחות, שלא ייתגלה ע"י מגלה מוקשים. |
ההוראה הייתה להטמין את ה"סליק" בעומק של מטר ועשרים לפחות, שלא ייתגלה ע"י מגלה מוקשים. |
||
גרסה אחרונה מ־06:22, 2 בינואר 2012
הסליק
ההוראה הייתה להטמין את ה"סליק" בעומק של מטר ועשרים לפחות, שלא ייתגלה ע"י מגלה מוקשים.
הכדורים היו בחבית והרובים בצינור אטום. בודא ושאול שמאי חפרו את הבור לרובים ואני ואיז'ב - את הבור לכדורים. לאחר שכיסינו את הבורות הצעתי לסמן את המקום עם יתד, אך בודא התנגד והציע להסתמך על אזימוט משני עמודים שהיו תקועים בשטח. למרות זאת תקעתי יתדות לסימון. בנובמבר 1947, כשהגיעה ההוראה להוציא את ה"סליק", אני עבדתי ברמת גן, בעבודת חוץ, בבנין. כשחזרתי הביתה אני רואה "טררם" שלם וכל השטח היה חפור. במקום לחכות לי, עבדו עם הדחפור על כל השטח ולא מצאו דבר. לא הייתה ברירה ואז הוחלט להביא מגלה מוקשים מהפלמ"ח...
הסליק - חביות, או מיכלים, שהוטמנו באדמה בתקופת המנדט הבריטי, להסתרת נשק בלתי ליגלי בגדרה ובנחאביר. בנחאביר הטמינו מכלים עם רובים וכדורים, לפני שפרצה מלחמת העצמאות. משפרצה מלחמת העצמאות, הגיעה ההוראה לנחאביר להוציא את הנשק, אך לא זכרו את מקומו המדוייק של הסליק. ניסו בתחילה לגלותו ע"י קידוחים בקרקע. לאחר מכן הביאו "סקרייפר" מיד–מרדכי שגרד את פני השטח. ה"סליק" נתגלה במרחק רב ממקום החפירה, רק לאחר שהובא מגלה מוקשים ממפקדת הפלמ"ח בנגב.