הגלריה: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]] |
[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]] |
||
| + | =='''פתחו את השער – מאה שנים לקיבוץ''', ינואר 2009== |
||
| − | ==תערוכות חדשות - דצמבר 2008== |
||
| + | הגלריה בבארי מתכבדת לארח ולהציג לראשונה את התערוכה "'''פתחו את השער – מאה שנים לקיבוץ'''", שנאצרה ע"י '''יובל דניאלי''' ו'''מוקי צור''' ובהפקת '''נדב מן''' כמחווה לשנת המאה לתנועה הקיבוצית. להפקה שותפים יד יערי, יד טבנקין והמכון לחקר הקיבוץ באונ' חיפה. |
||
| − | בגלריה בבארי מוצגת תערוכתם של האמנית הותיקה '''נעמי בריקמן''' והאמן הצעיר '''קוקן ארגון'''. היא ציירת, רשמת בחסד, המתגוררת בירושלים. הוא אמן וידיאו ממוצא טורקי המתגורר בשנים האחרונות בברלין. שניהם נפגשים בנקודת הזמן הזו בגלריה בבארי כשהם עסוקים בתיאור דיוקן עצמי. |
||
| + | התערוכה מורכבת מצילומים ודימויים חזותיים המייצגים את הקיבוץ, אותם מלווה תמליל, שכתב מוקי צור ובחלקו הוא טקסט שאול. |
||
| − | [[תמונה:Brikman.jpg|300px|thumb|'''נעמי בריקמן''': דיוקן עצמי]] |
||
| + | הטקסט מופיע בגוף התערוכה לצד הדימויים, על פני 25 הלוחות, המחולקים לפי נושאים שונים כמו עבודה, חינוך, תרבות, צעירים, חיילים וכו'. לכל לוח סולם צבעים ורקע משלו. |
||
| + | בהמשך אמורה להפוך התערוכה לתערוכה נודדת שתלווה ערבי תרבות וימי עיון בתנועה הקיבוצית. |
||
| + | לפי דברי יובל דניאלי, מאוצרי התערוכה ויוצריה, מטרת התערוכה אינה נוסטלגית. ליוצריה לא היה עניין לעסוק בגעגוע לעבר, אלא יותר ליצור אמירה משמעותית לחיי ההווה, אולי להזכיר נשכחות, לעורר מחשבה ושאר רוח בתקופה זו של שינויים בקיבוץ. |
||
| + | וכך כותב מוקי צור על אחד הלוחות בתערוכה: "הקיבוץ מתקרב לשנת המאה. מחזורי חיים. נולדים תינוקות. פעוטים בחצר. שאון ילדים. קבוצת נערים, בגרות בשלה, זקנה ומוות. ומתחילים מחדש. כאן על פני אדמה ומתחת לשמים. העפלה וקסם, אכזבה ותחושת כעס. |
||
| + | לפנינו מפגש עם תמונות המלוות את מחזור החיים בקיבוץ. עין רגישה של צלמים שביקשו להתפלל במצלמה אל אנושיות, טבע, אל חברה ויחיד... |
||
| + | מחזור החיים בקיבוץ התרחש בהיסטוריה סואנת וקשה ולפעמים גם רעה, לנוכח שינויים טכנולוגיים מפליגים... בני הקיבוץ לא פעם התמרדו נגד הצלמים מבשרי הטוב... בתערוכה קטנה זו ניתן רמזים למתח זה." |
||
| + | ואכן הצילומים, רובם ישנים בשחור לבן, שרים שיר הלל לקיבוץ ותופסים את הרגעים היפים, מלאי הקסם וההירואיים, אך הטקסטים מאזנים את התמונה ומכניסים גם את נקודת המבט האישית, את הקשיים ואת סיפורי המקום האותנטיים. |
||
| − | '''נעמי בריקמן''' לאורך כל יצירתה האומנותית חוזרת שוב ושוב לטיפול בדיוקן העצמי. הפנים משמשים אותה כמטאפורה לנוף פנימי ונוף חיצוני והיא בודקת את השפעת הזמן עליהם. העיסוק שלה בדיוקן הוא אובססיבי, יש בו חפירה וגילוי מחדש, לפעמים חסר רחמים. התבוננות שהיא בו זמנית פולשנית וגם אינטימית, שיש בה גם משיכה וגם דחייה.<br/> |
||
| + | לתערוכה צירפנו בחדר ההקרנה מקבץ קטעים מארכיון גבעת חביבה ובאדיבותם, אותם ערך למעננו '''גיא ברוך'''. בסרט תמונות נוף קיבוציות, קטעי יומנים, מסכות ריקוד ועוד מתוך סרטים שהפיקה חברת "שדות". |
||
| − | על הקיר הגדול תלויים פורטרטים גדולי מימדים בפחם ובשמן כשממולם חלקי פורטרטים על דיקטים מלבניים עם ידיים ממששות, ידיים על המצח, מתחת לסנטר, באוזן, בלחי, בתנוחות של דאגה, הרהור, תובנה, עייפות. הידיים אינן מניחות – מותחות את העור המקומט, מפסקות את העפעפיים, תוקעות אצבעות לפה, מועכות את עודפי העור ויוצרות קימוטים. אותם הפנים בכל הציורים, אך בכל אחד הם נראים שונים כל כך: לעיתים היא נראית זקנה, לעיתים ילדה, נערה משתאה, והלכי הרוח משתנים מציור לציור. עם השנים הפך הציור של נעמי בריקמן חושפני יותר ויותר, חופר עמוק יותר ויותר, מתמקד בהדגשת השינויים החיצוניים והופך יותר ויותר אקספרסיבי.<br/> |
||
| + | אסיים בטקסט היפה בו פתח מוקי צור את התערוכה: |
||
| − | נראה שאין גבול לסקרנות הזו של אדם אל מול פניו שלו הניבטים אליו מן המראה. הפנים הם האתר השכיח ביותר ועם זאת המרתק והמופלא והייחודי ביותר שלנו. בפני אדם משתקפת כל מהותו. |
||
| + | " פיתחו את השער לבניית המקום, שיארח אוטופיה שהיא 'אין מקום'. צריך ללוות את המעשה הקשה בהרבה מילים ושירים כדי שיהיה כוח לעמוד במטלות כבדות ולהפוך אותן לאפשריות. מתחת לשמים על פני האדמה, שהנפש תוכל להכיל. שמההתחלות אפשר יהיה לברוא את מעגל החיים השלם." |
||
| + | אחרי המילים האלו לא נשאר לנו אלא להתחזק ולברוא מתוכנו עוד כוחות למאה השנים הבאות... לו יהי! |
||
| − | [[תמונה:Kokan.jpg|400px|thumb|'''קוקן ארגון''': דיוקן]] |
||
| − | עבודת הוידיאו של '''קוקן''' היא שונה בתכלית, למרות שלכאורה נקודת המוצא היא זהה: גם הוא ניצב מול המראה וסוקר את דיוקנו, אך אצל קוקן העיסוק הוא בכיסוי הפנים והראש ולא בגילוי. כיסוי הפנים היא אותה רעלה אותה נוהגות הנשים האיסלמיות לחבוש לראשן מפאת הצניעות. שנים רבות הייתה טורקיה מזוהה עם המערב, מאז שלטונו של אטטורק, אך בשנים האחרונות חזרו הנשים לרעלות המסורתיות, יחד עם ההתגברות של האיסלם הפונדמנטליסטי והדת. הרעלה הפכה לסמל במאבק זה וויכוחים רבים ניטשו בגינה. בתוך הויכוחים ההולכים וגוברים בנושא הרעלות, ערך נשיא טורקיה את הנשף השנתי של יום הרפובליקה בארמונו והזמין לקבלת הפנים את חברי הפרלמנט אך הפעם ללא נשותיהם, כנהוג. זו הייתה מדיניותו על מנת למנוע מנשות חברי הפרלמנט להופיע מכוסות ברעלות לנשף. הדבר עורר את זעמו של קוקן. קשה היה לו "לשאת את הבדלנות הקונסרבטיבית" ורצה להביע את מחאתו. בוידיאו הוא לובש את הרעלות מול המראה זו אחר זו, ומסיר אותן ושוב לובש ומסיר ועיניו מתחילות לדמוע. הוא אינו יכול לעצור את הדמעות. הוא יושב בברלין ובוכה על העם הטורקי, ועל המסורת העממית שאובדת בשל הרצון להתפתח ולהפוך לאומה מערבית אירופאית.<br/> |
||
| − | קוקן משתמש בפורמט המסורתי של הדיוקן העצמי מול המראה, האקפרסיבי והדומע, כדי להביע עמדה פוליטית, אמירה לא אישית. ובכל זאת הכאב הוא אישי, והחיפוש אחר דרך להביע אותו הוא אישי, וכאן אנו חוזרים שוב לנקודת החיבור בין שני האמנים, בני שתי תקופות ואג'נדות, משני קצוות של העולם. |
||
| − | זיוה ילין – אוצרת הגלריה |
+ | זיוה ילין – אוצרת הגלריה בבארי |
==תערוכות בעבר== |
==תערוכות בעבר== |
||
גרסה מ־16:13, 18 בינואר 2009
פתחו את השער – מאה שנים לקיבוץ, ינואר 2009
הגלריה בבארי מתכבדת לארח ולהציג לראשונה את התערוכה "פתחו את השער – מאה שנים לקיבוץ", שנאצרה ע"י יובל דניאלי ומוקי צור ובהפקת נדב מן כמחווה לשנת המאה לתנועה הקיבוצית. להפקה שותפים יד יערי, יד טבנקין והמכון לחקר הקיבוץ באונ' חיפה.
התערוכה מורכבת מצילומים ודימויים חזותיים המייצגים את הקיבוץ, אותם מלווה תמליל, שכתב מוקי צור ובחלקו הוא טקסט שאול. הטקסט מופיע בגוף התערוכה לצד הדימויים, על פני 25 הלוחות, המחולקים לפי נושאים שונים כמו עבודה, חינוך, תרבות, צעירים, חיילים וכו'. לכל לוח סולם צבעים ורקע משלו.
בהמשך אמורה להפוך התערוכה לתערוכה נודדת שתלווה ערבי תרבות וימי עיון בתנועה הקיבוצית. לפי דברי יובל דניאלי, מאוצרי התערוכה ויוצריה, מטרת התערוכה אינה נוסטלגית. ליוצריה לא היה עניין לעסוק בגעגוע לעבר, אלא יותר ליצור אמירה משמעותית לחיי ההווה, אולי להזכיר נשכחות, לעורר מחשבה ושאר רוח בתקופה זו של שינויים בקיבוץ. וכך כותב מוקי צור על אחד הלוחות בתערוכה: "הקיבוץ מתקרב לשנת המאה. מחזורי חיים. נולדים תינוקות. פעוטים בחצר. שאון ילדים. קבוצת נערים, בגרות בשלה, זקנה ומוות. ומתחילים מחדש. כאן על פני אדמה ומתחת לשמים. העפלה וקסם, אכזבה ותחושת כעס. לפנינו מפגש עם תמונות המלוות את מחזור החיים בקיבוץ. עין רגישה של צלמים שביקשו להתפלל במצלמה אל אנושיות, טבע, אל חברה ויחיד... מחזור החיים בקיבוץ התרחש בהיסטוריה סואנת וקשה ולפעמים גם רעה, לנוכח שינויים טכנולוגיים מפליגים... בני הקיבוץ לא פעם התמרדו נגד הצלמים מבשרי הטוב... בתערוכה קטנה זו ניתן רמזים למתח זה."
ואכן הצילומים, רובם ישנים בשחור לבן, שרים שיר הלל לקיבוץ ותופסים את הרגעים היפים, מלאי הקסם וההירואיים, אך הטקסטים מאזנים את התמונה ומכניסים גם את נקודת המבט האישית, את הקשיים ואת סיפורי המקום האותנטיים.
לתערוכה צירפנו בחדר ההקרנה מקבץ קטעים מארכיון גבעת חביבה ובאדיבותם, אותם ערך למעננו גיא ברוך. בסרט תמונות נוף קיבוציות, קטעי יומנים, מסכות ריקוד ועוד מתוך סרטים שהפיקה חברת "שדות".
אסיים בטקסט היפה בו פתח מוקי צור את התערוכה: " פיתחו את השער לבניית המקום, שיארח אוטופיה שהיא 'אין מקום'. צריך ללוות את המעשה הקשה בהרבה מילים ושירים כדי שיהיה כוח לעמוד במטלות כבדות ולהפוך אותן לאפשריות. מתחת לשמים על פני האדמה, שהנפש תוכל להכיל. שמההתחלות אפשר יהיה לברוא את מעגל החיים השלם."
אחרי המילים האלו לא נשאר לנו אלא להתחזק ולברוא מתוכנו עוד כוחות למאה השנים הבאות... לו יהי!
זיוה ילין – אוצרת הגלריה בבארי
תערוכות בעבר
2008
- מיכל כרמון: על מבנים ואנשים - זיכרון קיבוצי
- לביא בן גל: שמונה עשרים ושמונה
- חיים גל און – אביב 2008
- אוסקר אבוש: דרך חברון מתחת לגשר, 2006
- מאיה ז"ק ורעיה ברוקנטל: בטון ומלט – על חזור
- אלעד קופלר: ספינת השוטים
- קרן גלר: מיצב וידיאו
- בוגרי אמנות מעלה הבשור 2008
- רגיעה, תערוכת אמני אשכול, חול המועד סוכות, 14.10.2008
- אדם קלדרון: דבורים, נובמבר 2008
- נעמי בריקמן וקוקן ארגון, דצמבר 2008