דשא בבארי

דשא בבארי - בתחילה היה כל השטח בחצר המשק חשוף לרוח ועמודי אבק היו מיתמרים אל על. בראשית שנות ה–50 נעשה נסיון, ע"י עובדי הנוי, לשתול חלקת דשא ממערב לחדר–האכילה. שטחה היה כדונם אחד והיא נקראה אז - "הדשא הגדול" (ע"ע). הכנת הקרקע לא היתה מספקת והיא העלתה קוצים ודרדרים. כשעובדי הנוי רכשו נסיון, כלי עיבוד ומכסחות מתאימות, החל הדשא להתפשט וכיסה שטחים נרחבים של חצר המשק. ב–1995 הגיע שטח המדשאות בבארי ל–150 דונם.