קרן גלר: מיצב וידיאו
קרן גלר מציגה בחלל הוידיאו מיצב וידיאו ואור המורכב מדיוקנאות של אנשים מבוגרים מחופשים, שהגיעו למסיבת תחפושות שערכו הוריה של גלר בחג פורים. כל אחד מהמצולמים מישיר מבט למצלמה, מחייך ומפסיק לחייך, דבר החוזר על עצמו ללא הפסקה.
בעבודותיה בשנים האחרונות, בוחרת קרן גלר להתמקד בתא המשפחתי. היא מתחקה אחר האופן בו הוא חוגג ומציין אירועים, חוקרת את הזוגיות והיחסים בתוך המשפחה, נצמדת למשפחה הפרטית שלה ולמעגל החברים והאורחים שמקיפים אותו, מצלמת לרוב בחצר האחורית של בית הוריה. דרך ייצוג חיי המשפחה משקפת קרן גלר את החברה הישראלית כולה. התכנים האוטוביוגרפיים נמהלים כאן לחוויה משותפת המאפשרת מבט ביקורתי על החברה הישראלית העכשווית, על חגיגותיה ושמחותיה.
העבודה הולכת על הגבול הדק שבין תיעוד לבין בימוי ונוצרת תחושה הזויה וסינתטית. במקרה הזה, במסיבת פורים, האנשים הגיעו מחופשים למסיבה ולא לצורך הצילום, וחשבו שהצילום הוא צילום סטילס ולכן הם חייכו למצלמה. הוידיאו תופס אותם מכינים את עצמם לחיוך, מחייכים, ומפסיקים לחייך ונוצר כל הטקס שמסביב לחיוך למצלמה וההכנה שהאדם מכין את עצמו לשינוי הזה. זה הכל טקס. המחייכים מוצגים בזוגות. תמיד הגבר מצד ימין והאישה מצד שמאל. יש חשיבות גם פה לאופן ההצגה שחוזר על עצמו והופך לטקס בפני עצמו.
מסביב לדמויות המוקרנות מופיע פס של אור רץ אדום בצורת עיטור פרח. העיסוק באור מעניין את קרן גלר והופיע כבר בעבודות קודמות שלה. זהו מפגש מעניין בין האור של המקרן לאור של גוף תאורה. במקרה זה, זהו אור שלקוח מעולם הקיטש, קישוט זול שהוא אפקט חיצוני לוידיאו שמתווסף אליו ומעצים את החוויה של הטקס ומתקשר לחג פורים, ליציאה מן האני ולמסכות שאנו עוטים עלינו.
קרן גלר בדרכה שלה, ממש כמו אלעד קופלר, צופה דרך העין האופטית של המצלמה על החברה הישראלית ומצליחה להעביר לנו את מה שנסתר מעינינו, את מה שקשה לראות כשאתה עצמך בתוך הבועה...