צריכה

צריכה - העקרון, לפיו נהגו בבארי במשך כל השנים, היה לספק לכל חבר לפי צרכיו. הממונים על שמירת עקרון זה היו הוועדות ומרכזי הוועדות. עד סוף שנות ה–70, בגלל המחסור, היתה חלוקת המצרכים לפי נורמות (קיצוב). מספר מצרכים אלמנטריים חולקו ב"חופשי". מרבית המצרכים חולקו במחסן הכללי ולאחר מכן - בכלבו ובמרכולית. ככל שעלתה רמת החיים, היה קשה יותר לקבוע מהם צרכיו של כל אחד וגבר הצורך במתן בחירה חופשית לחבר. כתוצאה מכך, ב–1990 אוחד חלק מתקציב הצריכה עם התקציב האישי וביולי 1992, התקבלה הצעת צלח"ת שהעבירה חלק נוסף מהצריכה של החבר לתקציבו האישי.