הצגת המקור של הדף "אורית ישי: "מספרי מזל", שחר מרקוס: עבודות וידיאו"

==אורית ישי: "מספרי מזל", שחר מרקוס: עבודות וידיאו==
'''11.2010'''

[[תמונה:Orit_Y.jpg|thumb|400px|'''אורית ישי:''' מספרי מזל]]
[[תמונה:Shachar_M.jpg|thumb|400px|'''שחר מרקוס:''' הבונקר]]

'''אורית ישי''' מציגה סדרת תצלומים חדשה בשם "'''מספרי מזל'''", שמהווה המשך ישיר לתערוכתה הקודמת "'''רשות הציבור'''", בה עסקה בנושא  המקלטים בחברה הישראלית. הפעם התמקדה ישי בבניה המואצת של הממ"דים, אותם חדרים ממוגנים הנצמדים לכל בית פרטי בישובי עוטף עזה.<br/>
ישי ליוותה במצלמתה את הבנייה לאורך השנה האחרונה מקרוב, כשהיא קולטת את הכאוס וההרס, את הסימונים על הבתים ואת החרדה הקיומית שהם מעלים.<br/> 
התערוכה מלווה בוידיאו ובו מונולוג אותנטי של מנהל העבודה הערבי שמציג את פרדוקס הקיום היהודי-ערבי בארץ.<br/>
'''שחר מרקוס''' מציג שתי עבודות וידיאו שמחזקות את השאלות שמעלה ישי בתערוכתה: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" - קטע של 4 ד' בו נראה האמן במדי גנרל בעל דרגות רמות, שאוכל בכל פה את המדליות שלו, העשויות מעוגיות, כשהוא מדקלם את הפסוקים מספר יחזקאל.<br/>
בקטע השני "'''הבונקר'''", הוא מנסה להתגונן מאחורי קיר מגן שבנה לעצמו מכיכרות לחם, כשראשו חבוש בקסדה עשויה מלחם ומכל עבר ניתכות עליו יריות  מכדורי לחמניות. שחר מרקוס מביא את מצב ההתמגנות עד לכדי אבסורד. במקום לאכול את לחמנו ולחיות בשלום, אנו נאלצים להתגונן בעזרתו.<br/>
התערוכה של שני היוצרים מעלה שאלות בלתי פתורות לחלל הגלריה וטוענת לחוסר שפיות, לאבסורד ולחרדה קיומית שאנו נאלצים לחיות עימה.<br/>

==ראו גם==
* '''[[הגלריה]]''' - באתר [[ויקיבוץ]] של בארי.

[[קטגוריה:תערוכות]]