הצגת המקור של הדף "נייר ועוד (Craft)"

==נייר ועוד (Craft)==
[[תמונה:Yael_BZ.jpg|thumb|300px|יעל בן צבי]]
[[תמונה:Talya_D.jpg|thumb|300px|טליה דבורי]]
[[תמונה:Meirav_S.jpg|thumb|300px|מירב סבירסקי]]
[[תמונה:yoav_B.jpg|thumb|300px|יואב בריל]]
[[תמונה:Adam_K_2012.jpg|thumb|200px|אדם קלדרון]]

'''25.2.2012'''

בשבת ה-25.2 תפתח תערוכה קבוצתית בגלריה בבארי, בה יציגו אמנים צעירים בני המקום.<br/>
התערוכה הקבוצתית של חמשת בני בארי: '''אדם קלדרון''', '''יואב בריל''', '''מרב סבירסקי''', '''יעל בן צבי''' ו'''טליה דבורי''' היא ארוע של ממש במושגי המקום. תענוג וגאוות יחידה בבנים שלנו שגדלו כאן והפכו ליוצרים בזכות עצמם. שלושת הראשונים הם [[תות|בני אותה כיתה]]! לכן נמהלת בתערוכה זו גם תחושה של סיפוק ואפילו קורטוב של נוסטלגיה.<br/>
המשותף לחמשת המציגים הוא העיסוק בנייר או בתכונות המאפיינות אותו של קלילות וראשוניות, לעיתים כמצע סופג ולעיתים כחומר לעבודה.<br/> 
'''יעל בן צבי''', בוגרת שנקר, בוחרת את הנייר הלבן, הגולמי והראשוני לעבודותיה, שמקביל לדבריה לעיסוק המתמיד של אמה בתיעוד ושימור הארכיון המשפחתי. יעל חותכת בנייר בסכין יפני תמונות זעירות, דימויים שלקחה מאלבום התמונות המשפחתי. למרות שהדימויים לקוחים מהאלבום האישי, באופן מפתיע הם חופפים בדיוק  לתמונות הישנות השמורות באלבומי המשפחה של כל אחד מאיתנו. נדמה כאילו היא בוראת זיכרון חדש שהצופה יוכל להזדהות איתו. פעולת החיתוך העדינה והמפורטת של כל תו בגוף ובפנים מלווה בחריטה של זיכרון, בשימורו בתודעה. 'קופסאות הזיכרונות' אשר אמורות לאפסן ולטמון בתוכן אוצר זיכרונות אישי הופכות לנחלתו של הצופה. יצירת הזיכרון מחליפה את פעולת ההיזכרות.<br/> 
'''אדם קלדרון''' רואה בנייר ראשוניות, אך מצד שני גם עושר אינסופי. נייר לבן חלק מסמל התחלה חדשה וטהורה שזמנה קצוב עד הקמט הראשון שמצלק אותה לעד. בעבודה בנייר יש שחרור ואפשר להרוס ולהתחיל מחדש מכיוון שזהו חומר זול ופשוט. גם אדם עוסק בזיכרונות, בתמונות מה[[ארכיון בארי|ארכיון]] של הקיבוץ, תמונות ישנות וזיכרונות של אחרים. הוא מוצא את עצמו משוטט שעות ב[[ההיסטוריה חוזרת... בפורמט דיגיטלי|מאגרי השקופיות הסרוקות]] באתר של קיבוץ בארי. מביט בתמונות וממציא סיפורים. תחושה של זיכרונות ילדות ושדות ובוץ במגפיים. אדם נמצא בחיפוש מתמיד אחר התמונה שתנקז לתוכה את תמצית ההוויה הקיבוצית שאליה הוא תמיד שואף לחזור.<br/>
בתערוכה תופיע עבודה גדולה המתבססת על תצלומים ישנים: קבוצת נשים שעומדות בשורה ארוכה ומצטלמות עם בטן הריונית. גופן חשוף לעיני הצופים, בעוד ראשן מוסתר ע"י נייר אדום הגזור פסים פסים כוילון. פעולה זו שאדם מבצע יוצרת האחדה של כל הנשים ההרות וביטול המימד האישי של כל אחת מהן, העצמת תחושת היחד הקיבוצי והדרת מקום הפרט בו. צילומי הנשים ההרות, שהיו נהוגים פעם בקיבוצים, הקדימו את צילומי קבוצות התינוקות, ילדי הגן ובית הספר והנערים ובני ההכשרות...כל אלו תפסו מקום של כבוד באלבומים האישיים שלנו ובארכיון הקיבוצי.<br/>
'''טליה דבורי''', בוגרת "אורנים", עובדת כבר כמה שנים בטכניקת התחריט. חריטה עמוקה על לוח שמודפסת אל תוך הנייר הרך, הסופג. היא עוסקת בחלל הפה. העניין של טליה בפה התחיל מהצד הגופני והחושני שלו. מהשפתיים הבשרניות. בעקבות טיפולי השיניים שלה בשנים האחרונות, הפלטה, וזמינות החומר הצילומי (רנטגן), החלה לחשוף את הפגימות של השיניים, והגוף האנושי בכלל. החושני והנשי בעבודותיה התחלף בפגום ובכואב.
החיפוש שלה הוא אחר המפגש בין הגולגולת שלה לגולגולת של ארנבת. תחריטיה יוצאים מתחום הפה והשיניים והופכים ליצירות מופשטות, מינימליסטיות, קווים דקיקים שיוצרים חלל קסום. היא עובדת בטכניקה של תחריט צילומי, תצריב אקווטינטה ותחריט קו.<br/>
'''מרב סבירסקי''', בוגרת ביה"ס לתיאטרון חזותי והתואר השני בבצלאל, נוקטת בג'סטות פיסוליות החושפות באמצעות פעולה פשוטה את האפשרות התנועתית שקיימת בחומר היומיומי. בכדי לחוות אתם הקסם נדרש מבט מעמיק יותר אל תוך האובייקט המוכר. מרב הגיעה לאמנות הפלסטית מעולם המחול. מעסיקות אותה מחשבות על תנועה וחומר, על התנועתיות הקיימת בתוך האובייקט הנייח. עבודותיה הן קלילות ועדינות, מהחומרים הכי פשוטים, כמעט בלתי נראות.<br/>
על קיר הגלריה נעצה סיכות תפירה דקות שיוצרות דימוי של להקת ציפורים במעופה. בנישה ניצבת עבודה זעירה של דגל לבן המונע ברצף אינסופי ע"י מנגנון של שעון, מנפנף באניגמטיות את כניעתו.<br/> 
'''יואב בריל''' סיים לימודי אנימציה בבצלאל. בתערוכה הוא יציג קליפ לשיר חדש של '''עמית ארז''' וה'''סיקרט סי''', להקה שפועלת בתל אביב ובה הוא מנגן על קלידים. הקליפ משלב אנימציה המוקרנת על צילום חי של הלהקה וצולם במהלך 2011 בגלריה של קיבוץ בארי, המקום הטבעי לארח את הקרנת הבכורה שלו. במהלך שירת הלהקה, מטיילת על קירות הגלריה לטאה ויער אפור הולך וצומח, עורב עובר במעופה וזאב מתגנב בין העצים. ברגע השיא מערבולת שוטפת את כל הפריים והופכת לעשן מתנופף ונמוג עד שנעלם. האווירה הפנטסטית משתלבת עם הסאונד והשירה. עבודות האנימציה של יואב וחבריו ניחנות גם הן בקלילות הקו ובגרפיות, למרות שהחומר שלהן אינו הנייר אלא מדיום דיגיטלי.