משק - בית

מתוך Wikibbutz
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משק - בית

משק - בית

14.10-29.11.2011

אוצרת: שרי גולן סריג
עוזרת אוצרות והפקה: מיכל רובנס

"משק – בית": אורים, בארי, תל אביב-יפו

אני נוסעת באוטובוס ברחוב אלנבי ונזכרת בכביש טל-אור בדרך שאני עושה מתל-אביב דרך בארי לאורים. הבלגאן הזה בתל אביב הוא הבית שלי. אלנבי, לכלוך, רעש, הרבה אנשים, הרבה קסם, הכול מהר, הכול הרבה, תוהו ובוהו יפהפה. למרות השנים, השדות האלה, גם הם עדיין הבית שלי. כביש ארוך ומרחקים של שדות מצדדיו. חיטה, חמניות, שקט, שמש, ירוק, טרקטור, מרחב, מעט אנשים, הכול משתנה לאט לאט.
איך אמנות יכולה בכלל לחבר את הקצוות הללו? לחבר בין קיבוצים בעוטף עזה בצפון הנגב לבין תל אביב–יפו.
אמנות בקיבוץ זה משהו שעושים בדרך כלל בבית או לפעמים בסטודיו לעצמך ולרוב "לא למשק". היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל הוא אמנים שהכישורים האמנותיים שלהם "מגויסים" ומקבלים בקיבוץ תפקיד פונקציונאלי שנע בין קישוט לבין חינוך לאמנות על סוגיו. איך מקיימים אמנות שהיא כורח ושליחות בתוך חברה אשר תופסת אותה לרוב כמותרות? החברה הזו היא החברה הישראלית בסופו של יום. מדינה אשר מדברת ביטחון ומדממת חברתיות. שאלת הביטחון אכן נוכחת בישובים אלה. ”צבע אדום" הוא לא סתם עוד צבע ורעש הסירנות התל אביבי מתחלף באזעקות ובמרחבים מוגנים.
המסע הזה מחבר מבחינתי את העבר, ההווה ואולי גם את העתיד שלי, של כולנו.
במהלך העבודה על התערוכה נפגשתי עם 20 אמנים שחיים בדרום ויוצרים שם. את רובם עולם האמנות העכשווי הישראלי לא מכיר ואולי לא יכיר לעולם וכך גם ההפך. במקום להביא את המרכז לפריפריה או להפך, ניסיתי בפרויקט זה לקשור את הקצוות ולחבר אמן מול אמן משם ומפה, בתקווה שהחיבורים על בסיס פורמליסטי (צורני-חומרי) או על בסיס נרטיבי (תוכני) יולידו משמעות חדשה שהיא מעבר לסך כל החלקים של הפרויקט הזה.

התערוכה הקבוצתית "משק-בית" תתקיים בקיבוץ אורים ובקיבוץ בארי במקביל. התערוכה תיפתח בסוף השבוע הראשון של חג הסוכות בתאריך ה-14/10/2011 הסמוך לתאריך ההיסטורי של עליית " 11 הנקודות“ להתיישבות בצפון הנגב. אורים ובארי הם מישובי "11 הנקודות", שעלו לקרקע במוצאי יום הכיפורים 1946 לפני 65 שנים במבצע חסר תקדים, באישון הלילה במטרה ליישב את צפון הנגב. אזור שטרם הקמת המדינה נחשב כחיצוני לגבולות שטחו של היישוב היהודי בארץ. בתערוכה יציגו אמנים שחיים בקיבוץ בארי ובקיבוץ אורים לצד אמנים מתל אביב ומהמרכז. בבסיס התערוכה עומדת תפיסת עולם המאמינה בכוחה של האמנות להשפיע על חברה וקהילה. המטרה היא שאמני הקיבוץ המקומיים וגורמים שונים בקהילה לא יתפקדו רק כקהל צופים לתערוכה, אלא יהיו חלק פעיל ואינטגראלי ממנה. התערוכה שואפת לחבר את תצוגת האמנים המקומיים בנגב עם אמנים אשר פעילים במרכז סצנת האמנות הישראלית באופן שיצור הקשר ותוקף אמנותי ליצירתם. השם "משק-בית" מעלה שאלות אודות המקום שבו עובר הגבול בין הפרטי לציבורי ובין האישי לקולקטיבי. הפרויקט יוצג בגלריות הקיבוציות, במרחב הציבורי ובחללים ציבוריים שונים בכל קיבוץ. מתוך כך התערוכה תתייחס גם להצגת אמנות בחללים "אלטרנטיביים" שלא נועדו במקור להצגת אמנות ובכך תטשטש את הגבולות בין האמנות לבין חיי היומיום ובין "תרבות" ל"קהילה“. בכל קיבוץ יציגו האמנים הפועלים במקום ובני משק לשעבר - אמנים שגדלו בקיבוץ. (בסך הכל כ-20 אמנים מהקיבוצים) לצד אמנים הפועלים במרכז סצנת האמנות העכשווית בארץ. מטרת התערוכה היא לחשוף חיבורים והקשרים חדשים ומעניינים בין יצירות האמנים המקומיים לאמני המרכז מבחינת תוכן וצורה.
חלק נוסף וחשוב של הפרויקט עוסק בחיבור בין הקהילה לבין האמנות באופן ישיר. במסגרת זו הגיעו שתי אמניות לכל קיבוץ (סה"כ ארבע אמניות): אילת קסטלר, סיון גרוס, מרב סבירסקי ו-Foma וקיימו במקום תהליך אמנותי-יצירתי-קהילתי ששיתף חלק גדול מהאוכלוסייה וכלל ילדים, נוער, מבוגרים וקשישים. בין האמניות לבין הקהילה התקיימו בין שניים לבין שלושה מפגשים על מנת ליצור תהליך עבודה משמעותי. במסגרת הפרויקט קיימה האמנית סיוון גרוס סדנא להקמת "גינה תעשייתית".
במהלך הסדנא, בה לקחו חלק בני נוער, צעירים ומבוגרים, סיוון הקימה עם הקהילה המקומית באורים מעין טבע מלאכותי, כזה שאינו דורש השקיה ותחזוק, אלא משמש למטרת יופי בלבד כגינת נוי. גינת הנוי הייתה בראשית ימי התנועה הקיבוצית נושא שנוי במחלוקת משום שאינה פונקציונאלית מחד ומאפשרת ביטוי עצמי מאידך. את "הגינה התעשייתית" יצרו המשתתפים משאריות ייצור תעשייתי ממפעלי אורים ומחפצים שאין להם שימוש יותר. הבטון דימה אדמה ובתוכו "הושרש" מוט ברזל שהיווה מעין גזע ממנו כל אחד בחר להצמיח ולפתח ענפים, עלים או פרחים מלאכותיים. גינת הנוי המלאכותית תוצג בחצר הפנימית של בית התרבות בקיבוץ אורים. את הסדנאות ליווה האמן נחשון רימר (אורים).
האמנית Foma קיימה סדנאות של בניית מעין עולם צהוב עבור ילדים, מבוגרים וקשישים. העבודה "כל הדברים הצהובים" שהוקמה ברחבת חדר האוכל של קיבוץ אורים נוצרה על ידי שימוש במטליות ניקוי צהובות ופליז צהוב המיוצרים במפעל הקיבוץ. באמצעות הצבע הצהוב וחומרים נוספים המשתתפים הפכו חפצים חסרי שימוש שכל אחד הביא מביתו לפסלים חדשים וצהובים אשר ימלאו את רחבת חדר האוכל. זוהי יצירה של עולם אחיד או בעל ניסיון לאחדות פורמליסטית שבתוכו מסתתרת שונות גדולה ומגוון. זהו עולם דמיוני ובלתי שיגרתי שמשתלט על טריטוריה מרכזית בקיבוץ ועושה לה טרנספורמציה ויזואלית ופונקציונאלית. את הסדנאות ליוותה האמנית גילה ספיר (אורים).
במקביל, בקיבוץ בארי יזמה האמנית אילת קסטלר מפגשים אישיים עם חברי הקיבוץ במסגרתם חקרה יחד איתם את המקום השיתופי בחייהם ובחייה. במסגרת המפגשים האישיים ערכה קסטלר ראיונות עם המשתתפים, יצרה עימם מפת דרכים רגשית בנבכי הקיבוץ ובחרה עימם תמונות מהארכיון הקיבוצי והאישי אשר מייצגות את הנושאים הללו בחייהם. בסוף התהליך תציג האמנית את החומרים שנוצרו יחד עם חברי הקיבוץ כמפה או סימני דרך עכשווים של בארי היום.
האמנית מרב סבירסקי, שגדלה בקיבוץ בארי, תבצע בערב הפתיחה פעולה פרפורמטיבית (מיצג) ברחבת חדר האוכל ובשיתוף צעירי בארי. העבודה תעסוק בפירוק ובבנייה מחודשת ותעשה שימוש בחומר הגלם של "לבני אקרשטיין". המיצג ידגיש את הפעולה הפיזית ואת שיתוף הפעולה הנדרשים בתוך קבוצה, וזאת כמחווה לפעולות הבנייה מימיו הראשונים של הקיבוץ. בנוסף, יעלה המיצג שאלות רלוונטיות אודות השינויים שחלו בחברה שיתופית, יצרנית ואידיאולוגית מעין זו כיום.

שרי גולן סריג, אוגוסט 2011

ראו גם