מיכל כרמון: על מבנים ואנשים - זיכרון קיבוצי
מיכל כרמון: על מבנים ואנשים - זיכרון קיבוצי
3.2008
מיכל כרמון מציגה שתי סדרות של עבודות העשויות מנייר גרוס ומשוחזר, העוסקות בזיכרון, שבריריותו ותהליך התפוררותו של המקור. סדרה אחת כוללת תמונות ארכיון אישיות וקיבוציות ואילו הסדרה השנייה עוסקת באדריכלות קיבוצית וכוללת אוסף של מבנים ציבוריים כמו חדרי אוכל, אסם, שיכונים ועוד. אמנם כבר שנים רבות חיה מיכל כרמון מחוץ לקיבוצה רעים, אך הקיבוץ כישות אינו מחוץ לה. הוא מהווה חלק גדול מהזיכרונות – זיכרונות ילדות ובגרות שמקבלים פרספקטיבה עם השנים ומקבלים ביטוי ממשי ביצירתה האומנותית.
אי אפשר להישאר אדישים מול התערוכה של מיכל כרמון... ודאי אם אתה ישראלי שנולד בארץ, ולא כל שכן אם אתה מהזן של "בן קיבוץ".
סדרת המבנים תופסת אותך ומחזירה אותך לימי בחרותך: הנה צריף החבורות עם פסי העץ שלו, הנשקייה אפופת הסוד, המקלחת הציבורית, בית הילדים, האסם, חדר האוכל... אין פה נפש חיה ובכל זאת מרגש לראות את הצל מגגות האסבסט הגליים ביום קיץ חם או מהגגון מעל הכניסה למקלחת הציבורית, את מדרגות הבטון שדרכת עליהן אינספור פעמים ואת צינורות הביוב בצד הבניין למטה, את החלונות העליונים עם ההצללה הכבדה המסתירה סודות עלומים והאדן הבולטת, ואת הסולם הגבוה עם הצל השבור שנשען על האסם.
הטקסטורה של הנייר הגרוס מחקה את קירות הבטון החשוף, את הצמחייה, את קורות העץ והקסם קורם עור וגידים. העבודות תלת ממדיות, בולטות מהקיר ומטילות עליו את צילן כאובייקטים, והתחושה היא שכל הבתים יצאו להם במחול, הכל קצת מתנדנד לו ומקבל חיים משל עצמו.
מיכל כרמון מיטיבה להביא לצופה את האדריכלות הקיבוצית חמורת הסבר של שנות ה-50 וה-60 בארץ, והיא מדגישה אותה ע"י השימוש בפרספקטיבה איזומטרית שמבליטה את הפינות החדות ויוצרת שתי נקודות מגוז. בסדרת האנשים ניכרת עדינות רבה, כמעט חמקמקות וערפול של הזיכרון. מופיעים שם אבא, אמא, מיכל ילדה קטנה, האחים רביב ושי, תמונת חתונה, ילדים בט"ו בשבט, יום הולדת, נדנדה, ועוד. במרכז החלל משתלשל מהתקרה דלי רפת ישן מפח ובו דגם ממוזער של הקיבוץ. במריצה ישנה הטביעה מיכל כרמון את נוף ילדותה: הואדי, תל ג'מה, האסם, הרפת והלולים... רסיסי זיכרונות אישיים שככל שהם אישיים, כך הם מדברים לרבים כל כך מבינינו.