התנועה הקיבוצית

התנועה הקיבוצית - אירוע יובל ה-90 לדגניה א', אם הקבוצות והקיבוצים, שהתקיים ב-18.10.2000, ציין גם את ההכרזה על הקמת "התנועה הקיבוצית", פרי איחודן של שתי התנועות הקיבוציות הגדולות: התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"מ) והקיבוץ הארצי (הקבה"א). "ועידת האיחוד", שהתקיימה בקבוצת כינרת ושאליה באו והתקבצו נציגיהם של כ-250 קיבוצים נתנה "אור ירוק" וביטוי טקסי ופורמלי לסיכום ולהאצת מהלך היסטורי-קיבוצי, שהתחולל בפועל ובקרב קיבוצי שתי התנועות, במשך כל העשור הקודם.

"התנועה", היא גוף מטה מרכזי המייצג את הקיבוצים, מול רשויות המדינה, והרשויות בכל הרמות. בנוסף, התנועה מספקת לקיבוצים ולחברים- באמצעות מטה התנועה, אגפיה ומחלקותיה- מכלול שירותים בתחומי חיים שונים.

הקו המנחה את עבודת התנועה הקיבוצית הוא חיזוקם של הקיבוצים, חיזוק החברה הקיבוצית מבחינה כלכלית, חברתית וערכית. ביטחון סוציאלי לחברים להבטחת עתידו של החבר הוותיק, וצמיחה דמוגרפית- ככל שיצטרפו יותר חברים צעירים יגבר סיכויו של הקיבוץ להמשיך ולהתקיים גם בדורות הבאים. צמיחה דמוגרפית מצויה היום בעדיפות בסדר היום התנועתי בכדי להבטיח שכמה שיותר בני קיבוץ ומשפחות צעירות אחרות יבחרו לחיות בקיבוצים. אגב, צמיחה דמוגרפית איננה רק קליטה במעגלי חיים שונים במסגרת הקיבוץ, צמיחה דמוגרפית היא גם יצירת קהילה חזקה בתחומי חינוך, בריאות, השכלה וסיעוד. אלה ניתנים באופן שוויוני, עד כמה שניתן, קהילה חזקה פירושה תרבות וחגים וחברה יוצרת ופעילה.