ימי הצנע בבארי
ראשית שנות החמישים הן גם שנות הצנע של דב יוסף. בפורים הראשון בבארי התחפשו
בוריס ומרים למשה שרת (בוריס) המבקש מימון מארה"ב (מרים). מלבד תודעה פוליטית
מפותחת, יכולה אותה תחפושת להזכיר היום את שנות הצנע שבאו מיד אחר–כך.
חיהל'ה היתה האקונומית בתקופת הצנע. חיהל'ה: "זה היה מאוד קשה. הייתי ממש מוכרחה לחשוב
על כל דבר, מבחינת הכסף והכמות. יצאתי ללמוד קורס אקונומיות כשהיתה לי תינוקת בת
שנה. שם לימדו אותנו איך לנהל מטבח, לנהל תפריטים, תזונה. בדרך כלל היה מרק אחד,
ירק אחד, מנה אחת מכל דבר, לצמחונים היו לביבות מירקות. היתה אז ביצה מאבקה או
שהיו נותנים לך חצי ביצה. למי שהיתה בהריון היו נותנים תוספת, למשל ביצה שלמה
במקום חצי ביצה.
אשתי: "גם אני הייתי אקונומית בזמן הצנע ובהחלט היה אז קשה. לחלק את הביצה לשניים
או לדלל את הריבה עם מים זה גרם לי למצב רוח קשה."
דוד: "גם בלי הצנע היה פה קשה. אכלנו לחם עם חול וחצי ביצה וריבה שדיללו עם מים."
אשתי: "אלה היו השנים הראשונות של המדינה, מזל שהיינו אז יותר אידיאליסטים. אתה
יודע מתי השתנה המצב? ב–56', במבצע סיני. אנחנו היינו כאן על הגבול. הצבא חנה אצלנו,
וקיבלנו אוכל מהצבא. זה היה חשוב מאוד ואני אז בתור אקונומית שמחתי מאוד. קיבלנו
חבילות גדולות של גבינה צהובה, בשר, מרגרינה. זה היה חשוב מאוד."
מתוך "שיחת קיבוץ" בהוצאת קיבוץ בארי, 1996