הצגת המקור של הדף "הגלריה"

[[תמונה:Beeri_Galery.jpg|left|80px]]

=='''ורד ואילי לוי: סט קומפלט'''==

'''מרץ 2009'''

[[תמונה:Vered_Levy.jpg|500px|thumb|'''מאה שנים לקיבוץ''']]

"'''סט קומפלט'''", תערוכתן של '''ורד לוי''' ו'''אילי לוי''', עוסקת באשליה שיוצרת הנראות האידיאלית, בחלום על סט קומפלט (= מערכת כלים דומים מאותה משפחה שיוצרים דבר שלם) מול המציאות המורכבת.
בחלל הגלריה תלויים באוויר סט של שולחן עץ מאיקאה וארבעה כסאות תואמים, מורמים ע"י כבלים. מנוע המחובר לכבלים יוצר תנועה החוזרת על עצמה של ירידה כלפי מטה וקריסה של המבנה ושוב התמתחות, התארגנות ועליה איטית כלפי מעלה, וחוזר חלילה עד הקריסה הבאה.<br/>
מהרהיטים ניטלת הפונקציונאליות שלהם, הם במצב של תנועה שמנטרלת את יכולת השימוש בהם, אך יחד עם זאת מכניסה בהם רוח חיים ומאנישה אותם.<br/> 
תנועת הקריסה הופכת לג'סטה קולנית ומגוחכת. לכל כסא הדרך שלו לקרוס: אחד על צידו, שני מפיל את המשענת שלו לאחור, שלישי על שתי רגליו האחוריות... והשולחן מתמוטט באופן דרמתי תוך שהוא משתטח לצדדים.<br/>
הקריסה של הרהיטים וההתרוממות כלפי מעלה היא מטאפורית להתנהגות אנושית. הסט המושלם כל כך של שולחן וארבעה כסאות מצביע על התא המשפחתי, על השלמות שאנו כה נכספים אליה ועל השבירה שלה בחיי היומיום. ניתן לראות בעבודה גם השתקפות של מצבי משבר בתוך המשפחה המורחבת יותר, שמושפעת מגורם חיצוני ש"מפעיל" אותה (המנוע), כמו המצב הסביבתי או הביטחוני והפוליטי. תהה הסיבה לקריסה אשר תהה, ברור שאין בכוחם של השחקנים הראשיים לחדול ממנה, כי הם מופעלים ואינם אדונים לגורלם. הם נידונים לנצח לעלות ולרדת ולקרוס שוב ושוב במצב הכאוטי שאליו נקלעו בעל כורחם.<br/>
ורד ואילי מציבות לפני הצופים הנדהמים תיאטרון של חפצים הנעים בכוחות עצמם, בעזרת מערכת משוכללת של כבלים, גלגלות ומנוע, ויוצרות מעשה קסם בגלריה, הגובל באירוניה.<br/>
לאורך הקיר מתחו כבלים נוספים. קשר בכבל, קפיץ או גומייה, מקל תקוע והצל שלהם על הקיר יוצרים נוכחות רישומית עדינה. הפרעה מינורית שמושכת את העין לפינות ומסמנת את גבולות החלל.

בחדר ההקרנה מוצגת עבודת וידיאו של '''אילי לוי''' המבוססת על הטקסט של דוד אבידן "דיבורים".  האידיאל הזוגי מתפרק בעבודה לדיבור שהוא אנטי לדיאלוג. בוידיאו נראים בחור ובחורה זה מול זה בפרופיל במרחק כמה אצבעות. ברקע נשמע הטקסט של אבידן . למרות הקרבה האינטימית בין השניים לא נוצר קשר עין כי עיניהם עצומות רוב הזמן והם אינם מדברים. הטקסט מדבר את חוסר המפגש ביניהם, את הדיבור על חוסר היכולת לחיבור אמיתי.<br/>
עבודת הוידיאו היא פן נוסף לקריסה של הזוגיות והתא המשפחתי ולאותה הפרעה בחלל שבאה לידי ביטוי בכבלים התלויים ליד הקיר. השאיפה, הכמיהה לסט המושלם, לחיבור השלם, לנגיעה שלא צולחת, היא זו שבאה לידי ביטוי לאורך כל התערוכה ומשאירה את הצופה בתחושה של חסר, שאין אנושית ממנה.

זיוה ילין – אוצרת הגלריה בבארי

==תערוכות בעבר==
'''2008'''
*'''[[מיכל כרמון: על מבנים ואנשים - זיכרון קיבוצי]]'''
*'''[[לביא בן גל: שמונה עשרים ושמונה]]'''
*'''[[חיים גל און – אביב 2008]]'''
*'''[[אוסקר אבוש: דרך חברון מתחת לגשר, 2006]]'''
*'''[[בטון ומלט - על חזור|מאיה ז"ק ורעיה ברוקנטל: בטון ומלט – על חזור]]'''
*'''[[אלעד קופלר: ספינת השוטים]]'''
*'''[[קרן גלר: מיצב וידיאו]]'''
*'''[[בוגרי אמנות מעלה הבשור 2008]]'''
*'''[[מדיה:Regia.pdf|רגיעה, תערוכת אמני אשכול]]''', חול המועד סוכות, 14.10.2008 
*'''[[אדם קלדרון: דבורים]]''', נובמבר 2008
*'''[[נעמי בריקמן וקוקן ארגון]]''', דצמבר 2008
*'''[[פתחו את השער – מאה שנים לקיבוץ]]''', ינואר 2009

==ראו גם==
* '''[[גלריה|הגלריה]]''' - באתר [[ויקיבוץ]] של בארי.